מכתב מיוחד עצוב ושמח,למישהו מיוחד,עצוב ושמח

קראתי את המכתבים הישנים שלי,על אהבות ישנות שלי.כולם היו יפים.לכולם היה סיפור מיוחד,ועצוב ושמח.בכולם היו מילים כל כך יפות וכל כך מרגשות.בכולם הייתה כל כך הרבה אהבה.


וגם זה מכתב,עם אותם המילים המרגשות.גם המכתב הזה יהיה מיוחד,עצוב,ושמח כמו שאר המכתבים.אבל רק במכתב הזה יהיה אותך.המכתב הזה יספר עליך,וזה מה שכל כך מיוחד ועצוב ושמח במכתב הזה.עצם העובדה שהוא נכתב עליך...כי אתה בעצמך,בעצם,כל כך מיוחד,ותמיד שמח.ותמיד גם עצוב.וגורם לי להרגיש מיוחדת ושמחה.וכל כך עצובה.


ניסיתי להסתכל לך בעיניים כדי לראות עד כמה הזמן השפיע עליך.אבל לא הצלחתי לקרוא מה הן ניסו להגיד לי.בעצם,אפעם לא הצלחתי לראות בעיניים שלך יותר מאת העיניים שלך.תמיד ראיתי רק הרבה כחול.הרבה זוהר.הרבה שקט ותמימות.לא יותר מזה.אף פעם לא הצלחתי לראות חיוך או דמעה.עצב או שמחה.רק כחול.אבל בכל זאת הסתכלתי.למרות שידעתי שאני לא אצליח לראות שום דבר חוץ מכחול מסנוור.אבל הסתכלתי, כי ידעתי שאף אחד אחר לא מסתכל.לא עליך.לא עלי.


כשפתחתי את העיניים,היו הרבה מאוד אנשים מסביב.כל כך הרבה אנשים...וכולם נראו מאוד שמחים או מאוד עצובים.וידעתי שאתה כבר לא שם.כי לא ראיתי שום כחול מסנוור.ושום דבר מיוחד.