רק את.

טוב אז ככה, פשוט ולעניין...


אתמול הצעתי לך לצאת, להיות חברים, יותר מסתם ידידים...


אהובה שלי... אני מכיר אותך שנה שלמה ואני אוהב אותך... יותר מכל דבר אחר.


אחרי שנה של אהבה ביחד (כן זה אותו הסיפור...) שנה של שיחות אישיות


עד חצות... שנה של להיות שם אחד בשביל השני, שנה שבה לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך,


שנה שכבר עברה... ואי אפשר להשיב את מה שהיה...


אני כועס, עצוב... אני חושב שמאוכזב יתאר את זה יותר טוב...


מה להגיד... כשאת כאן בוכה לידי עצוב לי... אבל אין כבר מה לאמר


את לא רוצה אז לא צריך... אבל כשאת אומרת שנראה כאילו לא אכפת לי


אני רק מסיט את ראשי....


כן אכפת לי! אני אוהב אותך ואת יודעת את זה...!


זאת את שפספסה כאן, זו את שוויתרה אך שנינו נתחרט.


אני מרגיש מטופש אחרי אתמול כשאמרת שאת אוהבת אותי אבל את מחפשת רק ידידות.


אז את יכולה ללכת לעזאזל עם הידידות שלך...(אני יודע שזה קצת מוגזם.)


אבל אחרי שנה שלמה שחשבתי שאת אוהבת אותי... ואהבתי אותך יותר מהחיים עצמם


זה קשה, יותר מדי קשה ואני לא אהיה זה שיספוג את זה וישאר איתך.


 אני מקווה שלא פגעתי בך.


שמור לך מקום בלבי... כי רק את.... את היחידה שאחשוב עליה.


אז בבקשה אל תעצבי על משהו שנגמר ולא ישוב.


אני יודע שהעצב ילך מהר יותר מהאהבה... אך בינתיים להתראות.