אוהבת.. או אולי טועה?

אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לספר את זה.. כי הזיכרון המר הזה גורם לי לדמעות
של צער וכאב נורא..

לפני שנה.. אהבתי אותו.. עדי.. היה כל חיי!!! הייתי מוכנה לוותר בשבילו על הכל.
ולתת לו את כל החיים שלי..

ניהינו חברים... והיה לנו טוב ביחד.. עשינו הכל ביחד.. לא יכולנו לחיות אחד בלי
השני..

יום שישי הייתי אצלו ובבוקר חזרתי אליו.. בערב נוי.. חברה שלי התקשרה אליי וביקשה
שאני יבוא איתה לידידים שלה.. הסכמתי.. למה לא..?

אמרתי לעדי שאני הולכת והוא הסכים רק בתנאי שאני לא אסתכל על אף 1 ..

באנו.. הם היו 3 בנים.. נראים חמודים.. לא הכרתי אף 1.אחד מהם היה מאוד מוכר לי אבל
לא ידעתי מאיפה.... נכנסנו.. ישבנו.. דיברנו.. היה סבבה.... שאלתי את זה שהיה מוכר
לי איך קורים לו.. הוא ענה לי: עידן בן יוסף... פתאום התחלתי לזהות אותו!!! זה
הוא.. הייתי דלוקה עליו... הייתי דלוקה עליו בטירוף.. ועדי השכיח לי אותו... דיברנו
על הבצפר.. חברים.. שכונה שאנחנו גרים פה.. פתאום הסתכלתי מסביבי וקלטתי שרק אני
והוא בחדר.. הוא הסתכל עליי מוזר.. הבנתי שמשו לא בסדר פה.. קמתי.. אמרתי : אני
יכנס לאיסיקיו שלי..

הוא קם אחריי.. נעל ת'דלת .. הסתכל עליי.. הסזתכלתי עליו בחזרה...חשבתי לעצמי: ואי
הוא ממש ילד מהמם.. לא פלא שכולם אומרים שהוא ילד נשמה.. עם חיוך של מלאך.. אם
הייתם רואים אותו.. גם אתם הייתם אומרים שהוא מלאך..התיישב עליי והתחיל לנשק אותי..
הזזתי ת'פנים לכל כיוון אפשרי.. אבל הוא המשיך.... אמרתי לו : "עדין תפסיק.. אני
אוהבת את עדי.. תילך מפה".. ניסיתי לדחוף אותו... לקום... ללכת משם.. אבל כלום לא
עזר.. הוא השתמשמ בכוח.. כל נגיעה שלו הייתה כסטירה על הלחי.. כמו בוקסים שהוא נותן
לי... צעקתי.. ובכיתי..הוא השכיב אותי על המיטה.. התחיל לנשק אותי.. צעקתי.. ביקשתי
שיפסיק.. התנגדתי אבל זה לא עזר...

לא.. הוא לא אנס אותי... בסוף הוא הבין שאיפשהו הוא טועה...

שחזרתי הביתה.. לא יכולתי להגיד לעדי את האמת.. לא פחדתי שיעזוב אותי.. אלא
התביישתי.. פחדתי מהאמת.. לא רציתי לחשוב על זה.. למרות שרק זה היה בראש שלי.. רק
האמת הכואבת.. הזיכרון הכי כואב שהיה לי...ועדיין יש לי...

אמרתי לעדי שהתנשקתי עם עידן...

עדי תמיד קינא לבנים שהייתי דלוקה עליו.. הוא צעק עליי ואמר שאני אוהבת את עידן..
אבל זה לא היה נכון... בכיתי כל הלילה.. ניסיתי לשכוח.. אבל דברים כאלה לא שוכחים
לצערי..

עדין התקשר לעדי.. הודיע לו ששכב איתי... ונהנתי... ורציתי את זה עוד.. והבטחתי
שאני יבוא לבקר אותו השבוע..

עדי התקשר אליי בבוקר.. קילל אותי... בכה... אמר שהוא יהרוג אותי.. ולא הבנתי למה..
ששמעתי את זה הייתי בשוקקקקקקקקקקק.. כל הילדים בבתי הספר שאני מכירה לא דיברו
איתי.. נגעלו ממני.. לא הבנתי למה.. הרגשתי חרא עם עצמי..

עברה שנה.. עדי עדיין לא סולח לי... עדיין מאמין לעידן.. ולא מוכן לסלוח לי..
ניסינו לחזור להיות לפחות ידידים אבל הוא לא יכול לשכוח את מעשיי..

ואני לא יכולה לשכוח את מעשיי עידן ואת השקרים שלו!!!

אני רואה אותו בקניון או במועדון הוא מסתכל לי בעינים ואני רואה בו פתאום שטן ולא
מלאך... הוא צוחק.. מחייך, כולם מסביבי אומרים: "ואי.. עדין ממש מלאך".. אני מנסה
להביט לו בעינים... אני מסתכלת עליו ולא רואה מלאך.. מאותו יום אני לא רואה בו
מלאך.. לא רואה בו בנאדם בכלל!! אני רואה בו שטן!!

ידידים שלי רצו להרביץ לו.. לדקור.. לאיים... לשבור לו ת'בית.. ולא הסכמתי.. לא
רציתי שעידן יסבול..

אני סובלת בגללו ואני לא מוכנה שהוא יסבול!! איך זה?? למה זה?? לפעמים בלילה.. אני
שוכבת במיטה בחושך.. ואומרת לעצמי שהוא שטן.. אבל הלוואי שאני והשטן הזה יכולנו
לדבר פעם.. להשלים.. אין לכם מושג כמה אני רוצה לדבר איתו.. לפעמים אני מדמיינת
אותנו מתנשקים ורגע אחרי זה אני אומרת לעממי: "את מפגרת!! את לא נורמלית!! הוא פגע
בך יותר מידי.." אבל בכל זאת חושבת עליו המוןןןןןןןןןןןןןןןן...

מה אני יעשה?? אני רוצה אותו..אבל לא יכולה לסלוח :(

אוהבת.. או אולי טועה?