לגבר המתנשא שהיה שלי

עבר הרבה זמן מאז....


רציתי לכתוב לך פעם באתר, אבל כ"כ פחדתי שמישהו שמכיר אותי יקרא את המכתב, ואז ישר "יעלה עליי". היום כבר לא אכפת לי...


אתה תמיד תישאר אליל הבנות. כולן אוהבות אותך ורוצות להיות איתך. וזה יותר קשה לדעת עד כמה אתה מוצלח... ולמרות זאת, אני כבר לא חושבת עלייך כמו פעם.


עברה חצי שנה. חצי שנה מאז שאנחנו לא ביחד, חצי שנה מאז שאתה כבר לא מושלם בעיניי, מאז שבגדת ונאפת. מאז שפשוט יום בהיר אחד זה נגמר בעינייך, וזהו. לא קיבלתי ממך הסברים, בדרך הכי פוגעת שיכולה להיות, ככה נפרדת ממני. ומבחינתי זה היה.. איפשהו בשיא האהבה אלייך. לא היה לי שמץ שבפגישה הבאה שלנו זה ייגמר.


אז נכון שנפרדת בדרכים כאלו לפניי, ונכון שאתה שובר לבבות, ונכון שיש לך הצלחה ואתה מרשה לעצמך. אבל חשבתי שאני שונה. ככה נתת לי להבין. שאני שונה, לא הייתה כמוני לפנייך ואיתי זה אמיתי. אז כדרך הלב... האמנתי .


אז חצי שנה אחרי... אני כבר לא אוהבת אותך.... אבל עדיין יוצא לי לחשוב בבחור שחשבתי שהיית. וזה כואב כמה שהאהבה מעוורת. כי אומרים שצריך ללמוד מהטעויות, אבל איך אפשר ללמוד אם שוב מתאהבים, וזה שוב מעוור, כל פעם מחדש?