אותו ילד שבו תליתי תקווה הוא גם גרם לאכזבה

תחילת חורף. חורף רגיל ועם זאת שונה מהשאר ; אותו מזג אויר, אותה ההשתוקקות לאהבה..
אבל לא יחד...זהו החורף הראשון שלי בלעדיך.


כמו שני זרים אנחנו חולפים אחד על פני השנייה, אבל הלב,הוא נותר אמיתי..רק הגוף בוגד,
הבושה והגאווה גם יחד.. הן גוברות על הלב... גוברות על הכל.. על כל השנים שהיינו שניים בלב אחד.


אתה אומר שזה ניגמר ודברים השתנו, אבל העיניים שלך אומרות דבר אחר...
אתה יודע שעשית טעות, אתה לא מוכן להודות בה.
כולם אומרים לי שאתה לא שווה את כל האהבה הזו, כי אף אחד לא באמת יודע ומבין מה היה בנינו..כשהיינו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים החומות הייתי מרגישה שיש בנינו קשר שלעולם לא יצליחו לנתק אותו... אולי טעיתי.. ואולי אנחנו נמצאים כרגע במבחן,עוד מכשול שהחיים מציבים לנו...מבחן שאני מתפללת שהוא ייגמר כבר, כי כ"כ קשה לי בלעדיך.
לפעמים בא לי לרוץ אליך  בלי לחשוב על כלום, ולהגיד לך כמה שאני מתגעגעת
ושתתן לי חיבוק..גם אם הוא יהיה החיבוק האחרון... ויהיה לי קשה שוב להשלים עם העובדה ששוב לא אגע ולא אדבר אליך, לא אספר לך את כל מה שכואב, אני רוצה לבוא ולספר לך כמה קשה לי לבד, אבל אני לא יכולה...
אני יודעת שגם לך קשה, אני מכירה אותך מספיק טוב..עמוק בפנים לא השתנית..
אתה גם רוצה לחזור אל אותה תקופה שהיינו יושבים ומדברים על הכל, ומסתכלים שוב על הירח, איך הוא מחייך אלינו, גם אם בעצם הפרצוף שלו עצוב, ואיך הכוכבים שינו צורה .. ושחלמנו יחד


ואיך הגשמת חלום בלעדיי..


 אני מקווה שאתה מסתדר גם בלעדיי, והשמש זורחת בשבילך,
ושאתה לא מזיל דמעה על עוד יום שבלעדיי.
מאחלת לך את הטוב בחיים החדשים.
שלום,אח יקר.