אני על הרצפה....

שוכבת על הרצפה, פניי בין שתי ידיי,

רק קול הדמעות הזולגות מעיניי,

שוכבת שם בודדה עם מכאוביי,

מתמוגגת שם, נמסה בים דמעותיי....

ליבי זועק לך, ואתה לא שומע אתה בשלך...

צועקת...תישאר אוהב קרוב אליי...

או שתסלק מחיי!!!

תיקח איתך את האהבה,

שלי היא כל כך מכאיבה...

לא רוצה אותה!!! אבל רוצה אותך....

למה זה מגיע לי?! האם עשיתי משהו נורא?!

אם כן...אני מבקשת סליחה!!!!!

כי אני בסך הכל...אוהבת אותך!!!

למה אתה לא יכול להבין את זה?! למה אתה אדיש כזה?!

יכולנו לא לדבר שנה...ואתה היית ממשיך כרגיל בחיים שלך...

אז אני אמות, אתה תסתדר, לא נורא!!!!

החלטתי אחרייך אני לא רודפת, והבטחות אני תמיד מקיימת...

אבל כואב לי בנשמה, ששבוע עבר ואתה לא מוציא מילה...!!

זה לא עובר, אני עדיין שלך...

ואם לא נדבר יותר, ובכלל לא יהיה סיכוי לאהבה, רק רציתי שתדע...

אולי אני לא מתכוונת לרדוף אחריך,

אבל אם אי פעם אתה תתכוון לבוא,

אל תדאג, אני מחכה לך, אני עוד פה!!!!

כי אני מוותרת עלייך, אבל זה לא אוהבת שלא אחלום על פנייך...

וזה לא אומר, שאני לא מתכוונת להישאר שלך, אחרי הכל...

אני אוהבת אותך!!!