ליאירי שלי

אני כותבת לך את המכתב הזה מכיוון שאני כבר לא יכולה לשאת את העול על כתפיי . כמה מוזר לכתוב לחלל רייק שהוא בלעדייך. איך ברגע אחד הכל התנפץ, איך ברגע של שטות הכל הפך להיות קפוא. איך ליבך החם והאוהב הפך לקפוא חסר רגשות. היו לנו רגעים כל כך יפים ביחד. שאני רואה אותך בעבודה או שומעת את קולך אני נזכרת איך הכרנו במקרה בלי שום הכנה מוקדמת. הכל התחיל בגרעין 4 ביום חורפי או שלא את זה אני כבר לא זוכרת. פשוט באת הצגת את עצמך ופתאום חיי השתנו מידידות הפכנו להיות הזוג של מוקד "אמון". איך כל חיוך שלך היה לי כייף לקום בבוקר ואם החיוך הזה ללכת לישון להביט בעייניך הנעצמות אחריי יום עבודה מפרך. כל הרגעים האלה זכורים לי בראשי ולא יעלמו לעולם. אתה יודע בכל לילה אני קוראת בשימך כי אולי משהו למלאה ישמע אותי. ועוד משהו בכל פעם שאני מסתכלת על תמונתייך אני נזכרת בנשיקה הראשונה שלנו איך היא הייתה לוהטת ומלאת רגש. איך כל נגיעה שלך העבירה בי צמרמורת! ברגעים אלה שאני כותבת לך את המכתב הזה יורדות לי דמעות של רגש. האמת אני לא יודעת למה אני כותבת לך את המכתב הזה כי אני לא יודעת אם תסלח לי אי פעם והאם נשאר לך רגש בשבילי? אני לא מבינה אותך לפעמיים אבל מה שכן אני יודעת שאני מוכנה לסלוח לך על הכל. הצטת בי אש שמסרב לכבות. ומסרב לעזוב אותך. לסיום אני מקווה שתבין אותי כי את המכתב הזה כתבתי באמת מכל הלב ומלא רגש כי את הכאב שאני עוברת עכשיו ובכלל מאז שהלכת איש מלבדי לא יבין. ואולי יום אחד נשוב להיות ביחד ואז תשיב לי את שמחת החיים ואת החיוך שהיה ללא חיים בלעדייך. ממני ענברית שאוהבת אותך הכי בעולם!                   נ.ב                                                  מקווה שבאמת תקרא את המכתב הזה ותבין אותי כי אף פעם לא ניסיתי לפגוע בך ועם פגעתי בך אז אני ממש מצטעת. וגם תדע לך שאף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך. עכשיו אני הולכת ומשאירה את כל הזכרונות מאחוריי בתקווה שאתה תשיב לי אותם. ואם יש עדיין תקווה ורגש אליי?!!!