היא היתה...

עיניה עצומות

בעיניו הדמעות.

ידיה העדינות

בידיו הרועדות.

פניה רוגעות

ופניו אבודות.



היא לא תשמע עוד ציוץ של ציפור,

ולא תראה עוד לבלוב ופריחה,

ולא תחזה עוד בשמש שוקעת בים,

ולא תרגיש את ידיו המלטפות את גופה.



היא לא תטעם את שפתיו הנושקות לשפתיה,

ולא תשמע עוד מילים מתוקות שילחש לאזנה,

ליבה לא ימס מחדש בכל פעם שעליה יביט,

והיא לא תדע עד כמה אהב אותה.



היא היתה כמו ציפור שיר קטנה,

כלואה בכלוב גדול...

ציפור שיר קטנה,

עם כנפיים שבורות.

היא הפסיקה לצייץ והפסיקה לשיר,

והפסיקה להיות...