אהבה על כיסא גלגלים

אני יודע שזה מוזר מה שאני כותב,
אבל אני יודע שזה באמת בא מהלב,
למרות שהפרידו בינינו מסך, עכבר ומקלדת,
למרות שבהתחלה אמרת שאת מפחדת.


כל זה, לא הצליח בכלל למנוע,
אהבה שללא ספק הגיעה כל כך גבוה,
הכרנו באיי סיק יו, באיזה יום בהיר,
יום גורלי שבמוחי תמיד אשאיר.


לא שלחנו תמונות, פשוט החלטנו לזרום,
והגענו לאהבה גדולה, אהבה של חלום,
קבענו פגישה ראשונה שאני אבוא לביתך,
אז התלבשתי יפה ודפקתי על דלת ביתך.


אבא שלך פתח לי את דלת הכניסה,
הלב פעם חזק והנשמה נמסה,
ראיתי אותך על כיסא גלגלים, כשהגעתי לחדרך,
חשבתי בראש: "מה אני עושה כאן?, אולי אני אלך?",


אמרתי לעצמי שלא יפה ושאני אשאר עד סוף הפגישה,
כי אם אני אלך עכשיו אז לא טובה תהיה לך ההרגשה,
דיברנו והשיחות התחילו להתפתח כל כך,
סיפרת לי אפילו את הסיפור האישי שלך.


שבגלל נהג שעבר באור אדום נהיית נכה,
ועל זה שלא סיפרת לי ביקשת הרבה סליחה,
אני סלחתי, אי אפשר לבוא בטענות,
מהסיפור שלך זלגו מעיניי הרבה דמות.


אחרי הפגישה חזרתי הביתה ועל הספה ישבתי,
ועל כמה את חמודה ויפה אני הרבה חשבתי,
החלטתי להיפגש שוב, לשים את הנכות בצד,
הרגשתי פרפרים בבטן כשהחזקת לי את היד.


עד לפני שפגשתי אותך חשבתי שאתם עם שונה,
וחשבתי שאין מצב בעולם שאת המחשבה אני אשנה,
נפגשנו הרבה, הסעתי אותך בכיסא גלגלים,
בהתחלה פחדתי שהחברים יראו אותי כשהם מבלים.


בסינמה סיטי ראינו את הסרט הראשון,
וכשחזרתי הביתה מרוב אהבה לא יכלתי לישון.
ככה זה קרה, היית האהבה הראשונה שלי,
ועכשיו אני שואל, מה כבר נשאר לי?


אחרי שהחלטת לשים קץ לחייך,
לא ברור מה עבר במחשבותייך,
עד שמצאתי מכתב מתחת לסדין,
ואל מול המכתב נשארתי כלא מאמין.


רשמת שהכל היה כל כך טוב,
שבחיים לא חשבתי שיצליחו אותך לאהוב,
רשמת שתמיד מסתכלים על המראה החיצוני,
ושהייתי לך האהבה, הייתי החצי השני.


רשמת שהחלטת לפרוש בשיא מהעולם,
ושהרגש שם למעלה גם יהיה קיים,
וככה סיפור האהבה הכי גדול נגמר,
עם אהבה בריאה לחלוטין, בריאה לכל דבר.