כל כך קשה לי לכתוב את זה...

אני יושב עכשיו מול הנייר ולא יודע מה לרשום. אני מרגיש מוזר, כאילו שוב מכה
הכוח החזק הזה, של האהבה, ואני פוחד. אני פוחד לאהוב שוב, ולא להאהב. ששוב הלב שלי
יזרק לתהום עמוקה מלאה פחדים, שמשם, קשה מאוד להוציא אותו. אני רוצה את זה מאוד,
אבל אני גם לא רוצה את זה. הלב שלי עוד לא נרפא מהכאב הקודם, ופתאום הכרתי אותך,
יום לפני שנפגשנו דיברתי עם אלוהים, ביקשתי ממנו שיתן לי אהבה, אני לא יודע אם זה
היה נכון...

שלא תביני לא נכון, אני אוהב להרגיש ככה, זו תחושה אדירה, אני מאושר, אבל אני גם
מפחד., מפחד ממך, מפחד לומר לך.

ואיך אני בכלל יכול להרגיש ככה? אני בקושי מכיר אותך... אבל, כשאני חושב עליך, הלב
שלי מתמלא, נהיה לי חם. זה כמו השמש שיוצאת מבין העננים ביום חורף גשום. קופידון
ירה בי חץ, אבל האם הוא פגע גם בצד השני? בך? ואם אני אומר לך, ואת תאמרי שלא, שאני
הוזה, שרק אני אוהב. כן, אז התהום מחכה לי, ללב שלי...

מה אני כותב, פשוט מוציא את מה שאני מרגיש וזה לא נשמע טוב...

איך אני יכול לומר לך ש.. אפילו קשה לי לכתוב את זה, למרות שאני יודע שזה נכון,
שאני באמת. שובל של אהבה נגרר אחרי לכל מקום שאני הולך, ולכל מקום שאני בא, רואה את
פניך. פניך היפות, הפנים שמקרינות לי אור לנשמה.את חושבת שבנאדם יכול לאהוב מישהי
אחרי כל כך קצת זמן שהוא מכיר אותה? אני מנסה לשכנע את עצמי שלא, אבל זה לא עוזר.
כבר כמעט שלא נותרו עלי כותרת על הורד שבליבי,עברו וקטפו אותם ההולכים. יש עוד כמה
עלי כותרת, אך הם רגישים, הצלחת לחדור לתוך אחד מהם. בבקשה, אל תפלי גם, תראי שאת
אוהבת, אני אוכל את עצמי כל ערב במחשבה עליך, אני לא יודע מה את מרגישה כלפי ולא מה
את חושבת. אני בכלל לא יודע אם כדאי לי לשלוח את המכתב הזה, שלא יזיק לי וישנה את
הקשר לרעה...

פעם היה לי משהו, חשבתי שהוא רק שלי, עד שיום אחד באה מישהי ולקחה אותו,השתמשה בו
כמה חודשים וזרקה אותו, זה כאב לי.

אבל אז באה מישהי, וזה פשוט הלך אליה... היא לא רצתה בו.

ולפתע באת את, זה מהסס.. ללכת אליך? או לא. ליפול שוב בפח? או אולי להצליח. הדבר
הזה הוא האהבה שלי אני מקווה שעכיו זה במקום טוב. כן, הצלחתי לומר את זה ---- אני
אוהב אותך. אני לא יודע אם זה מעשה חכם,אבל זה מעשה ואני עושה את זה.קבלי את המכתב
באהבה(שבסוף לא נשלח) גלעד.