לבובי שלי האחד והיחיד!

בובי,
נסעת לשלושה שבועות לבקר את האחים שלך בווגאס ואני נשארתי פה לבד בארץ, יושבת ומחכה לך שתחזור. ובאמת חלפו להם הימים והשעות והיה לי קשה פה בלעדייך, היה ריק ועצוב, והנה סוף סוף חזרת אליי ושוב אתה הולך ונעלם הפעם לא לבקר מישהו קרוב אלא סתם חוזר לשיגרה, לצבא ושוב אני נשארת פה לבד ומחכה לך, אבל הפעם משהו השתנה אולי בי אולי בך, הפעם עצוב לי כל כך יותר מהנסיעה הפעם קשה לי הפרידה. הבטן שלי מתכווצת הראש מסתחרר הנשימה נעתקת הכל משתנה וכל כך למה?! אני שואלת את עצמי... למה כל זה קורה?!
היום כשחזרתי ממך ברכבת כמעט ופרצתי בבכי החזקת יאת עצמי אמרתי שאני לא נשברת אבל נשברתי בכיתי בתוכי כי הלכת הרגשתי כאילו נפרדנו לתמיד אבל אני יודעת שזה לא ככה כי אתה תחזור וניפגש, אז למה זה מה שאני מרגישה ולמה אתה מספר לי שכואב לך הלב שאתה עצוב שניפרדנו היום, ולא לא בקטע של ריב או איזה פרידה אלא סתם שלו םעד הפעם הבאה שתחזור מהצבא... למה ההרגשה הזאת כל כך מציקה?! אני אוהב תאותך בובי שלי אתה הכל בשבילי הלב והנשמה... מתגעגעת המון ושולחת נשיקות וחיבוקים בייבי...