נאבדת בגללך

מביטה בכול המכתבים , בכול השירים שהלב כתב ברגעים של אושר מהול בעצב ואני דומעת מרגישה שאבדתי את עצמי בגללך...


כול כך הרבה מכתבים שאומרים את אותו הדבר... שוכחת ושוב אוהבת שונאת ואז מתרגשת וככה זה נמשך ממכתב למכתב... הכאב מתעצם ויחד איתו ההתרגשות לראותך גדלה ושוב אני אבודה בגללך...


כואב לי שמבט אחד שלך גורם לי לחזור אחורה.. מתחרטת על הרגעים שהרשתי לעצמי לחשוב שאתה שלי.. מספיק לי מבט אחד שלך בשביל להרגיש שייכת לך .. אלוהים כמה שאני טועה..


זה כבר הרבה זמן שאני חושבת ללכת ממך.. אבל תמיד יש משהו שעוצר בעדי מלהמשיך בלעדיך..כול כך קשה לכתוב דמעות קשה לשאת את הדממה המון מילים רוצות להיאמר וכל מילה בתוך דמעה נמהלת...


ושוב הבדידות חוזרת .. ושוב חיכתי לאהוב נשכח...נפגעתי נשברתי התבגרתי וסלחתי אך לעולם לא שכחתי ולא אשכח מה האהבה הזאת הותירה בי...


הפצעים עדין לא הגלידו אולי זה יישאר כבר לעולם..פוחדת תמיד לאבד אותך אבל איך אפשר לאבד מישהו שמעולם לא היה שייך.. השארת לב פצוע השארת אותי מאחור והגיע הזמן שלי לעזוב להרפות..


והנה שוב מדברת אל עצמי ... עם כוחותי האחרונים מנסה שוב לשכוח ... מאמינה שאם זה היה אהבה אמיתית היום היית לצדי וליבי היה שלם...


לא רוצה עוד לכתוב... התייאשתי ממך ומהכאב שלא עוזבים... לא רוצה עוד מכתב שמזכיר שמך עוד שיר שנחרז למענך ... מחפשת מילים אחרונות לסיים את המכתב אבל מתקשה..


כי כואב להיפרד מאדם שאוהבים... כי קשה ללכת שלא רוצים.. אבל אתה מעולם לא היית אהובי רק בחלומות רק במחשבות רק בדמיון ושם תמיד תישאר אהובי הנצחי ...