לא הספקתי לומר..

איפשהו במקום רחוק איפה שאין חורף ואין גשם ואין קור אתה אוהב והאהבה שלך עליי שומרת היא מדחיקה לי את הדמעות את הכאב את כל מה שאני מסתירה.. את האמת.. והאמת שאני סובלת.. אני עדיין קוראת את המחשבות שלך עדיין מרגישה את ההרגשות שלך.. אבל איפשהו מתחת לשקיעה אתה מביא לי פרחים מלאים באהבה ולוחש לי שאני היחידה.. ואני לא אשחרר אותך עד שלא תלמד לעוף ואז תוכל לעוף למקום טוב יותר כי אני עדין זוכרת את העיניים שלך את השפתיים שלך אתה עדיין חלק ממני אתה עדיין זיכרון וזיכרון לא ניתן להרוג. אתמל בלילה אתה התקרבת אליי ונצמדת אליי לנשק אותי ורציתי להגיד לך שאני אוהבת אבל אתה נעלמת לפני הזמן, וזה שוב הסיוט הזה.. לא הספקתי להגיד לך שאני אוהבת אותך אתה פשוט היית צריך ללכת.. ועכשיו לא תחזור לעולם.. ואם אתה שומע אותי אני עכשיו כל יום לוחשת שאני אוהבת אותך.. אני לא יודעת אם אתה שומע.. אבל לפעמים אני שומעת שאתה לוחש לי שאתה יודע.. נמאס לי לחלום עלייך כל לילה לגעת בך לנשק אותך כאילו אתה אמיתי ולהתעורר עם דמעות כאילו קמתי מתוך סיוט.. פעם אמרת שחלומות מתגשמים אמרת שהגשמתי לך חלום.. אז תגשים את שלי הרי אתה מלאך עכשיו.. ולא אני לא ילדה קטנה אני לא חייה באשליות אני פשוט לא יכולה לתת לך ללכת כי אם תעלם לי מהחלומות אני ארגיש כאילו נעלמת לי שוב.. כבר לא נשאר לי כלום ממך והתמונות לא עוזרות הן סתם מציפות אותי בגעגועים רעים.. ואמרת שלהתגעגע זה טוב אבל התכוונת שזה טוב להתגעגע למישהו שיחזור אתה לא תחזור אז למה להתגעגע.. אני אוהבת אותך.. אתה שומע? אני אוהבת.. אוהבת בלי סוף..  ושוב סליחה שלא הספקתי לומר.. חבל שהיית צריך ללכת.. הלכת קצת לפני הזמן. אז היום בלילה בבקשה.. תישאר קצת עד שאני אספיק לומר לך.. ככה שלפחות אוכל לשחרר אותך.. ולדעת שאתה יודע.. ואז תוכל ללכת.. למקום.. קצת טוב יותר


לארה