שוב נפרדת ממך

ותרתי לתמיד לגעת בך כי אני יודעת שאתה קרוב לגן עדן ואני לא רוצה ללכת הבייתה עכשיו.. וכול מה שאני יכולה לקחת זה את הרגע הזה..


השתיקות ארוכות והמילים רחוקות... ידעתי תמיד שאשאר לי לבכות... נאבד הקיץ וגם התקווה של לשוב לראותך אהוב, ובקרוב החורף יהרוג את הזיכרון של מישהו שאף פעם לא היה...


זה היה מה שלא אמרתי, זה היה מה שלא ציפתי לו אבל.. אני אהבתי אותך ..איך שוכחים , איך מאבדים , איך סולחים לשקר.. מאוחר כול כך עכשיו כבר לא תרגיש דבר תשכח את הדרך לכאן..


המבטים תמיד נפגשים אך אנחנו שני זרים.. אולי באמת אהבנו אך אף פעם לא ידענו איך.. אני כבר מתעייפת לאהוב בכזאת עוצמה ובכול זאת להרגיש כול כך הרבה ריקנות.. נאבדת בכול כך הרבה מחשבות.. ממשיכה לכתוב בלי סוף אך יודעת דבר לא יעזור הימים נאבדים לנו בין הידים..


ואיך לומדים לחיות עם הכאב ששובר את הלב.. אוכל להמשיך לאהוב אותך לעד אך בסוף אשאר לבדץץ יודעת שאם עד עכשיו לא היית שלי כבר לא תהיי לעולם.. יודעת שיש מישהו שמחכה לי מישהו שיאהב יותר ואולי יפחד פחות...


גם היום אני אומרת לעצמי זה הרגע לשכוח.. גם היום אני שוב נפרדת ממך דרך מילים עצובות... גם היום הכול מתחיל מהתחלה.. אך בכול זאת היום זה שונה משאר הימים.. היום אני בטוחה שאבדתי את ליבך ושום דבר כבר לא ישיב אותו בחזרה...