אהובי היקר לעולם...

אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו, את ההתרגשות שאחזה בשנינו כמו טירוף שלא יישכח. היינו כה תמימים וכה חסרי נסיון בנוגע לאהבה. באותו דייט ראשון, ידעתי מיד שאני אוהבת אותך. הדייט הזה, אישר לי את כל השאלות שהלב שלי העז לשאול...


שנה שלמה חיכיתי כדי להיות רק איתך, לחבק אותך, לנשק אותך, לדבר ולצחוק איתך על כל נושא שבעולם.


והנה זה קרה, ואני איני מבינה למה אני כה ברת מזל שזכיתי לאהוב אותך, שזכיתי שתאהב אותי בחזרה.


היום אנחנו שנה ביחד. עוד קצת נהיה שנה וחודש. זאת החברות הכי ארוכה שלי ושלך, האהבה האמיתית הראשונה, הכנה, הטהורה שבן אדם יכול להרגיש.


אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על זה שאתה איתי, ומאמין בי, ושומר עליי, תודה על זה שבזמן שאחרים מעתלמים ממני לחלוטין ולא יודעים את צרותיי, אתה תמיד מחבק אותי.


בזמן האחרון קצת עצוב לי, כי אנחנו רבים יותר, מתווכחים יותר, אני לא רוצה שזה ימשיך ככה. אני רוצה להחזיר את הזמן ההוא ללא בעיות, ללא מריבות, בלי דמעות לשווא.


אני רוצה את האשלייה ההיא שנכנסתי לתוכה כמו אל תוך חלום, כאשר היינו ביחד, ביציאה הראשונה שלנו. אני רוצה בחזרה את כל החודשים החלומיים שעברנו שחשבתי שאני מרחפת גבוה בשמיים, ולא מהלכת על פניי האדמה...


אני רוצה את הזמן ההוא, שקראת לי "מלאך שלי", אני רוצה את הזמן ההוא כשלא רבנו אף טיפה.


אני כל כך אוהבת אותך וכואב לי, כואב לי לריב, כואב לי לראות אותנו בשני צידי מתרס, הרי אנחנו אמורים להיות ביחד באותו צד, למה לריב? למה להתעקש ולא לוותר?


בבקשה אהובי היקר, אני מתחננת.


בבקשה בוא נספיק עם המריבות.


אני רוצה להציל את האהבה שלנו, שתמשיך להיות יפה, חזקה ובלתי מנוצחת...


אבל לא אוכל להשיג זאת, ללא עזרתך.


אוהבת בלי גבולות.


אני, המלאכית שלך