הזמן ללכת...

משחקים הרגעים פצעים ללא מילים פצעים עם מילים, בלי כמעט להגיד דבר, לפעמים אני נאבדת אני נאבדת באלף שאלות ובסוף תמיד בורחת...


כמו הרוח שותקת והוא לא ידע... כואב לי כול כך וזה שקוף כול כך אך בכול זאת הוא לא מסוגל לראות... השאלות לא נגמרות ורק הזמן ידע לפצות ולשנות...


ואנחנו בוכים אני על האהבה ואתה על עצמך.. אנחנו יודעים הכול נגמר כבר מאוחר מידי ואני, אני רוצה לזרוק הכול וללכת...


הנה עוד יום חולף כאילו מעולם לא התחיל.. הנה עוד לילה נשכח שוב הזמן אזל.. הרגשות אותן הרגשות הלב עוד כואב.. והימים נאבדים יחד עם הקיץ החם...


אתה מתרחק אט אט.. ליבי רצה לצעוק תעצור תביט שוב בפעם האחרונה.. כי קשה לי כול כך קשה לי לדעת שאבדתי אותך...


אך בעצם כולנו לאט לאט מתרחקים... כול אחד מתרחק בדרכו זה כאילו שמישהו החליט לעצור את המשחק ולפזר את השחקנים...


כואב לדעת את זה.. אבל בתוך תוכי תמיד ידעתי ... כך עדיף הגיע הזמן לעזוב גם.. הכנפיים כבר לא שבורות והיום זה הרגע לעוף אל החופש אל הבדידות פשוט לשכוח...