השארתה אותי פה עם דמעות בעיניים...

אמרתה לי שאתה אוהב אותי..אמרתה לי שאני הכי מיוחדת שיש ותמיד אמרתה שאהבה תנצח....אבל אהבה לא ניצחה...אלו סתם מילים שאמרתה והלכתה...כל יום נזכרת בימים שהיינו ביחד..שאמרתה "אני אוהב אותך"..."לעולם לא יגרום לך לבכות...." אבל איפה?..הנה אני פה יושבת ובוכה...אם אני אשמה בזה שהלכתה תהגיד לי..אני אתקן את הטעות הזה כי אתה בשבילי חשוב...מרימה את הטלפון ומחייגת אלייך..אתה עונה אומר הלו ואני שותקת..שותקת אבל בוכה...כל שיר ...כל פינה מזכיר לי אותך....למה נכנסת ללבי?...למה שיחקתה בי...?...אני רק אהבתי אותך כמו שלא אהבתי אף אחד אחר...עכשיו אתה חופשי אתה יכול ללכת למישהיא אחרת אבל היא לא תאהב אותך כמו שאני אותך אוהבת...הייתה בשבילי הכל...חשבתי שנאהב לנצח ושאף פעם לא נפרד...אבל  אתה אכזבתה אותי...הכל היה שקר...אולי תראה אותי שמחה..מאושרת...אבל לא תדע אף פעם מה אצלי בפנים מתרחש...בפנים הכל עצב....כל יום כשאני רואה אותך בא לי לבוא אלייך ולהגיד...מאמי...אני אוהבת אותך...בוא נחזור...קשה לי הפרידה אני לא יכולה יותר אבל אני מחזיקה את עצמי למרות שזה קשה לי נורא....אני עוד אתגבר על זה...אני אתגבר אתה עוד תראה...