איתי, לא מתעסק ברגשות יותר מדי...

איתי,


כל יום המחשבות נודדות רק אלייך, אני מתגעגעת.... זה מפחיד אותי להגיד זה אבל  אני עדיין אוהבת...  המילים שלך שנאמרו מזמן, לא נשכחו, כל החוויות שלנו חרוטות, זה עדיין פצע פתוח בשבילי, וכל יום שעובר זה כמו מלח גס ששורף.... הייתי רוצה שתהיה פה עכשיו ותחבק ותבטיח שוב שיותר לא תעזוב, אבל הפעם לתמיד.... אני רוצה להגיד לך שאני אוהבת, עדיין כל יום יותר, ושכואב לי בלעדייך בדיוק כמו ביום הראשון, שאתה הכל בשבילי, בדיוק כמו שהיית תמיד.


עייני כושלות בדרך על הכביש,


הראש מפריע, הלב מציק


איפה אתה שואלת את עצמי,


כלכך רוצה שתהיה פה איתי.


השמיים שחורים , והלילה מעיק,


נזכרת בקולך ובפרצוף המצחיק,


בגרון מרגיש חנוק, והעיניים כבר לחות,


החודשים שעברו לא גרמו לי לאהוב אותך פחות.


אתה לא יוצא לי מהראש לשניה,


תמיד בתוכי בנוכחות מלאה.


אתה שוכח איך היינו אוהבים בלילות


ועכשיו נותן אהבה לאחרת,


רואה בראשי כל כך הרבה תמונות,


ובכל מה שהיה בנינו נזכרת.


איך ויתרת, לא נתת הזדמנות,


איך לי כואב כל כך ואתה ממשיך הלאה בקלות.


איך לא רצית להמשיך לאהוב,


איך נתת ללב שלי ככה לכאוב.


איך יכלת לא להאמין כשאהבתי אותך כל כך עמוק,


שאתה היחיד רק רציתי לצעוק!


אבל אתה אף פעם לא תדע שמלבדך בליבי לא היה אחר,


שלא נשאר בי רגש לאף אחד,


אף פעם לא תדע שלבי רק אותך זוכר


ואיך אמשיך להתגעגע אלייך לבד.


מיום ליום אני מתה מבפנים,


הולכת לישון כל לילה רק כדי את הכאב להרדים.


אתה אף פעם לא תדע עד כמה באמת אהבתי,


ושכל יום עדיין מחכה


איך כל שניה מהחיים שלי עלייך חשבתי,


ולפעמים גם עדיין בוכה...


 


עם כל האהבה והכאב שיש לי בלב כל כך הרבה זמן, אני מקדישה את המכתב האחרון הזה לך, איתי שלי אהובי היחיד, מעולם לא הפסקתי לאהוב, ותמיד אוהב....


שלך לנצח....