הוא הורג אותי

במשך שנה היינו ידידים... וגם זה בערך..


בשנה השניה התחלתי להתאהב בו... לא יודעת למה... פשוט כך.. עם כל יום יותר ויותר...


הוא פגע בי... מאוד... עבר זמן ואני סלחתי... והתאהבתי עוד יותר... שוב למדתי לסמוך על אנשים... לבטוח באנשים... לבטוח בו...


הכרנו שנתיים.. והלב שלי לחלוטין היה שלו... ואז הוא נעלם... יצא מחיי בלי להגיד מילה.. בלי להגיד שלום... פשוט נטש אותי..


ארבעה חודשים בלעדיו, ארבעה חודשים בהם כאבתי, ארבעה חודשים בהם הייתי בטוחה שפגעתי בו... כאב לי שפגעתי בו... ארבעה חודשים בהם לא ישנתי בלילות, בהם בכיתי לירח.. ארבעה חודשים בהם למדתי לחיות בלעדיו.


אתמול הוא חזר, כביכול לשאול מה שלומי.. ולאחל לי חג שמח... ואני כולי שטופת דמעות וכאב יושבת ומקשיבה לו... הוא אמר שהוא התאהב בי... וראה שאני מאוהבת בו... ובגלל זה הוא עזב... אני לא מבינה את זה... "להקל על שניינו"? חבל שהוא לא שאל אותי... כי לי ממש לא היה קל..


אני כ"כ שונאת אותו.. שאני אוהבת... אוהבת כ"כ.. שאני שונאת אותו... באמת.. וכואב לי לשנוא אותו... אבל אני כ"כ שונאת... הוא נטש אותי... עזב... ועכשיו חזר כדי להכאיב לי שוב..


הוא הורג אותי... או שמה כבר הרג.. אני חושבת עליו ומרגישה ריקנות... חלל בתוכי...


הוא לא מת בשבילי... הוא מת בתוכי...