המלחמה שהייתה

נכון כבר עבר חודש מהמלחמה - והרבה באמת הצליחו להמשיך בחיים שלהם למרות כל הקושי.


אבל יש כאלה שלא - לשבת במשך חודש במקלט זה קשה, איפה שאני גרה אפילו אין זמן לצאת מחוץ למקלט כי אתה לא יכול אתה על הגבול ואי אפשר להסתכן, נכון לקחו אותנו לכל מיני פעילויות מחוץ לאזור ה"מלחמה" אבל במה זה עזר כל לילה היינו חוזרים ושומעים שוב את הבומים המסוקים - הטלפונים מהמשפחה המודאגת, וממשיכים לחזק אחד את השני שעוד מעט עוד קצת זה יגמר ואנחנו סוף סוף נאכל להיות יחד כולם.


זה הכי קשה בעולם חודש שלם אתה לא רואה כמעט חברים אתה לא יודע איפה כל אחד וגם אם אתה יודע זה יותר מעציב כי הוא רחוק ממך, אנחנו רגילים בחופש הגדול להיות בים, עם חברים, מסיבות, יציאות וכו' השנה לא ידענו מה זה לא הרגשנו מה  זה חופש בכלל!


חזרנו ללימודים?! ככה כאילו לא הייתה שום מלחמה, והתחלנו ללמוד - אבל אף אחד מאיתנו לא באמת מרגיש שהיה לו חופש - אני מרגישה כאילו אני לומדת שנתיים ברציפות בלי חופש באמצע. כי גם במלחמה למדתי הרבה דברים כמו מי הם החברים שלך - כמה אהבה יש לי לאנשים שסובבים אותי, וכמה כאב אני יכולה לקחת על ליבי.


ורק תודה אחת ענקית יש לי..לחיילים שנלחמו בשבילנו, ויש כאלה שאפילו את החיים שלהם הקריבו, לכל המשפחות שאני משתתפת בצערן, אוהבת את כל עם ישראל:-*.