נגמרה האהבה/לבנות בלבד (כתבה מעניינת ביותר)

הגיע הרגע הנורא. אהובך עזב אותך, והאהבה האמיתית,

הגדולה, היחידה והמיוחדת שלך הסתיימה. את שבורת לב

ואומללה, החיים חסרי טעם. את יודעת, שלעולם לא תוכלי עוד לאהוב כך...

עובדה היא, גם אם אינך יכולה למצוא בה נחמה כרגע, שבחיים אפשר להתאהב פעמים רבות.
כשיחלוף המשבר הזה, יהיו לך אהבות אחרות. הפרידה היא חלק מתהליך ההתבגרות הנפשית,

שבו לומדים להתמודד עם העובדה שלא כל אהבה נצחית כאהבת הורים לילדיהם. פתאום קולטים
שלדברים יש סוף, וזה מפחיד.

זה לגמרי טבעי שכל מה שאת רוצה לעשות זה להסתגר בחדרך ולבכות.

את זקוקוה לזמן כלשהו כדי לעבד את הצער ולהסתגל לפרידה. רק אל תתמכרי לצער הזה ואל
תתני לו להשתלט עלייך לגמרי. חפשי דרכים לצאת מזה. טקסי פרידה, כמו קריעת המכתבים
וזריקת כל המתנות שקיבלת ממנו, יכולים לסייע ולזרז את התהליך. שיחות נפש ארוכות עם
חברה טובה הן דרך מצוינת לפרוק מעלייך את תחושת הכעס, העלבון והכאב. טבלת שוקולד
יכולה לשמש כזריקת עידוד ברגעי משבר חמורים- אבל אל תגיזימי, לפעמים שני קילוגרמים
מיותרים מדכאים יותר מאהבה נכזבת.

עכשיו, אחרי הטקסים, הבכי וההסתגרות, זה הזמן להתחיל להתאושש.

חפשי לך ניחומים בכל מקום שאת יכולה למצוא אותם. בלי זמן רב יותר עם החברות, התפנקי
אצל ההורים(סוף סוף יש לך זמן לבלות בחברתם, והם בוודאי יקפצו על ההזדמנות), לכי
לראות את כל הסרטים שפיספסת, הירשמי לחוג מעניין. אל תשכחי לשנן לעצמך משפטי עידוד,
כמו "יש הרבה דגים בים", ו "הוא לא שווה". והעיקר, זכרי שזה לא סוף העולם!

ואולי את זו שנמאס לה, וטעם האהבה פג לפתע. פתאום הוא נראה סתם נער רגיל, שאין בו
שום דבר מיוחד, והשהות בחברתו מייגעת ומעיקה.

זה פשוט לא זה,ואת רוצה לסיים את העניין. מה קורה לי, את שואלת את עצמך. האם משהו
לא בסדר אצלי?

הכל בסדר אצלך. היכולת לסיים קשר שאינך רוצה בו עוד, למרות הקושי לפגוע במי שהיה
יקר לך מאוד עד לפני זמן קצר, דווקא מעידה על חוסן נפשי. זו פשוט אהבת נעורים,
ואהבת נעורים דרכה לחלוף עם הזמן. מותר לך "למדוד" אהבות, כמו שמותר למדוד בגדים
בחנות, כמו שמותר לך לנסות תחביבים שונים. לא תמיד מה שמודדים מתאים, ולפעמים הוא
מתאים רק לפרק מסויים, עד שגדלים והוא מתחיל להיות צר ולוחץ. מעטים בלבד מתחתנים עם
אהבתם הראשונה, וגם בכך אין ערובה לחיי אושר ועושר עד סוף הימים. (לקוח מתוך עיתון)