חיים ומוות....

מוות,


יש לו כמה משמעויות.


אפשרות ליחיות, מהי?


ליסבול כאב כמה שנים,


אהבה שהלכה ואולי לעולמים


או שאתה תחזור ותיבכה על ימים.


אז מוות זה משמעות אחת של פיתרון מסבל,


אחרי זה אפשרות לבכות עליך באבל.


מיצד שני המוות זה הפיתרון הסופי,


אבל לא תיהיה בעולם ובמיוחד שלא איתי.


להפסיד את ההווה,


ולא ליראות את העתיד.


לא לחוות דברים,


אלא ליהיות מיתחת לקבר ושלכוח את הקשיים.


אבל חיים...


מדוע הם כל כך קשים?


אין אצלי שימחה,


רק כאב ותקווה.


התקווה שאני עדיין ימשיך לחיות,


התקווה שאני אפסיק כל פעם לטעות.


התקווה שיהיה לי רק טוב...


אבל כל פעם נוצר חדש,


חדש שגורם לי לבכות,


חדש שאפילו נותן לי הכח כדי ליפול.


שבזמן זה אני מאבדת את כל התקווה שהייתה,


את כל מה שחלמתי ורציתי...כבר עברה.


בכל פעם אני חושבת על מוות,


כי בכל פעם ניגרם לי איזה שהוא עוול.


כי בכל פעם הדמעות יורדות מעצמם,


אבל עכשיו אני מדברת אל עצמי כי אין מי שידבר אליי....