יונה מכלוב

אני מרגישה כיונה בכלוב,לא יכולה לפרוס כנפיי ולעוף לשמיים,אני מנסה להמשיך אלה אך הלב מקשה ומקשה יותר ויותר כשהזמן חולף על פניי.אינני יודעת איך  ממשיכים אני אוהבת אותו כל- כך מנסה רוצה זועקת 'מנסה לפרוץ בכל כוחי את הכלוב ולא מצליחה הלב שלי נקרע לגזרים.וכמו יונה שחולמת על המחר על החופש שלה ככה אני זועקת אינני נחה לא בלב לא במחשcה כל שישי שבת נעשה יותר ויותר קשה בלב בלי מבט חיבוק ,נשיקה על שפתיים ,הלילה טוב .נעשתי קרה ליבי הפך לאבן אינני יכולה לתת מעצמי לאף אחד אינני יכולה לראות את המחר עם אחר ,ליבי ננעל נסגר אינני יכולה להמשיך ,לא הכוונה להמשיך להיות עם  אחר אלה לתת מעצמי להעניק אינני יכולה ,אני כולי כבויה אני הרוסה נשבר לי הלב .אינני יכולה לאהוב שוב .הדמעות מעיניי כל פעם מחדש מתחדשות ואינני יודעת למה זולגות מעצמן .הכאב כל -כך חזק לא מניח לי להמשיך.אני רוצה לזעוק שישמע עד כמה אני כועסת עד כמה אני רוצה שיבין שניפגעתי שלא נלחם עליי.אני כועסת עליך אתה שומע כועסתתתתתתתתתתתתת אינני שונאת אני אוהבת אך כועסת .אני עוד אפרווץ את הכלוב הזה אני אפרוס כנפיים .ואז כשתנסה לחזור לכלוב המשותף שלנו לא תוכל,אתה שומע לא תוכל אני אמשיך אלה .ואתה יודע שאין דרך חזרה לליבי ברגע כשאדם יוצא ממנו .שלום לך אהוב שלי.אינני יכולה לומר זאת אך עיניי מזילות את הדמעות גרוני כל-כך צמא ,תן לי לטעום משפתייך לחוש את מגע עורך ולתעלס עימך בפעם האחרונה לפני שאני פורסת את כנפיי בפעם האחרונה ...