אני לא יודעת

אני לא יודעת ממש איך להתחיל אז סורי אם זה יהיה קצת לא ברור.. היה לי חבר שנה וחצי בערך. היו בנינו מריבות כמו כל הזוגות אבל אף פעם לא קרה מצב שניפרדנו או לקחנו פסק זמן תמיד ההינו רבים ואחרי 5 דקות משלימים אף פעם לא היה לנו ריב באמת רציני. ההיתי מקנאה לו כמו שלא קנאתי לאף בן אדם וכמה שקנאתי לו ככה הוא קינאה לי יותר. הוא לא היה נותן לי לראות ידידים או לצאת עם חברות או מסיבות או אייסיקיו וכל הדברים האלה שילדה בת 17 רוצה לעשות לא היה לי את זה. בהתחלה חייתי עם זה אבל אחרי שנה בערך לא יכולתי יותר הרגשתי חנוקה הרגשתי בכלא ממש. ההיתי רגילה להיות בן אדם חופשי שעושה מה שבראש שלו.. כמה שהרגשתי חנוקה ככה התחלתי לחפש את החופש שלי וההיתי יוצאת ומשקרת לוו. משקרת לבן אדם הכי חשוב לי בעוולם!!! ובגדתי בו.. ההיתי עם גבר אחר!! ואז חשבתי שאני לא אוהבת אותו יותר ההיתי כל כך מבולבלת וכמה שההיתי מבולבלת ככה גם הרגשתי חנוקה. אחרי חודש בערך של מריבות כל יום וכל היום בקשתי ממנו פסק זמן בקשתי הפסקה אבל לא היה פסק זמן ההינו מדברים כל שניה וההיתי כל כך מבולבלת שפשוט אמרתי לו שאני לא אוהבת אותו יותר ושאני רוצה שניפרד! כ''כ פגעתי בו שאמרתי לו את זה אבל לא ידעתי מה לעשות עם עצמי לא ידעתי לא הבנתי מה אני רוצה בככלל..!! הוא לא ידע על הבגידה ידעתי שאם הוא ידע אני יאבד אותו. יאבד אותו לנצח! אחרי שנפרדנו הוא התקשר אלי במשך שבוע כל היום וכל הזמן אמרתי לו דיי זה לא יילך בנינו אני מרגישה סגורה. אחרי שבוע הוא הפסיק להתקשר.. לא דיברנו אולי 3 שבועות ואז הבנתי, הפנמתי שאני אוהבת אותוו שבחיים לא אהבתי ואני לא יאהב מישהו כמו שאני אוהבת אותו!! דברתי איתו אמרתי לו אבל הוא היה יותר מידי פגוע אפילו בשביל להקשיב לי. הוא היה כל כך חסר לי כי לפני הכל הוא היה החבר הכי טוב שלי הבן אדם היחיד שהאמנתי בו ולו. איך יכולתי לעשות דבר כזה?! אחרי תקופה של כמה שבועות הוא נירגע ודיבר איתי הוא אמר שרק הזמן יעשה את שלו ואולי יום יבוא ונחזור. אבל אז הוא גיילה על הבגידה כל שקר מתגלה מתישהו. והוא פשוט קילל אותי וקילל אותי הוא כל כך שונא אותי עכשיו! ואני יודעת שזה מגיע לי!! עשיתי כל כך הרבה טעויות. אבל מה מה נשאר לי עכשיו לעשות? פשוט לעזוב הכל ולשכוח לעזוב אותו? אני לא יכולה פשוט לא יכולה להוציא אותו מהלב שלי או מהראש שליי!! והוא? הוא כבר המשיך בחיים שלו..