שיוו אני מתההה רק עכשיו הבנתי כמה זה ככואב באמת

היום אני וחבר שלי נפרדנו ושזה קרה לא היתי כזה עצובה כי גם אני הגרשתי שאנחנו עומדים להפרד

וגם כי הינו חברים חצי שנה ולא יועדת התחיל להגמר..

ועכשיו שאני לבד והוא במסיבה אני לא יודעת מה הוא עושה ועם מי הוא תנש ואני מזה מרגישה אבן ענקית בגרון שלא רוצה לצאת מין כאב כזה.. אני לא יודעת להסביר כאילו אני רוצה לבכות אבל אני בוכה וזה לא מספיק כאילו אני צריכה לצרוח עד שיכאב לי הגרון להשתולל עד שאני ישתגע אנ ילא יודעת מה יש לי אני מרגישה שאני משתגעת....



אז כתבתי שיר אבל זה היה שעוד לא היתי כל כך עצובה כמו עכשיו



אהבתי אותך אני נשעת ואולי עדין אוהבת אחריך כל הזמן רדפתי ובישבילך על המון דברים ויתרתי אבל סורי מותק הימים ההם נגמרו

ולי כבר מספיק דמעות בגללך ירדו ואולי בגלל זה הפרדה לא היתה לי כל כך קשה

אהבתי אותך עד אין סוף אבל זהו לכל קשר ישש סוף וזה הסוף שלנו...



זה מה שכתבתי ועוד משהו הגעתי למסקנה שלא שווה להתאהב אם אתה יודע שבכל מקרה בסוף תתאכז אז למה להתחיל משהו שאתה יודע שהוא יסתיים בכאב?? כמה שזה נפלא להתאהב הכאב שבסוף לא שווה את הכיף...



תעזרו לי בבקשה אני לא יודעת מה לעשות איך להוציא את האבן הזאת מהגרון איך??