אתה יודע שאתה אוהב אותי..

אני זוכרת איך זה התחיל ואיך הכרנו לגמרי במקרה.. עוד בתחילת השנה שאני וחברה שלי היינו נשארות בתיכון אחרי סיום הלימודים כדי לראות את מושאי אהבתנו.. ילדות קטנות, תמימות וטיפשות שנידלקות על מבוגרים, שיגרתי. אבל אז אתה הגעת לפתע.. ירדת לקחת משהו מהמזכירות.. ואני רצתי אליך בהתלהבות ושאלתי אותך על הבנים שאנחנו מחכות להם.. ענית לי בצורה כל כך חמודה והיית כל כך יפה ומתוק והתאהבתי בך ממבט ראשון. למעשה, לא חשבתי שזה יהיה רציני כל כך עד שחלמתי עליך באותו לילה, ואז הבנתי שהתת מודע שלי מנסה לשדר לי משהו. וזה היה כל כך גורלי.


יום למחרת לא באתי לבצפר וחשבתי עליך כל היום, שאלתי את החברות שלי עליך.. ולמחרת באתי לשכבה שלך.. ראיתי אותך, וראית אותי גם. בהית בי, סרקת אותי.. כאילו גם אתה חשבת עליי.. באותו ערב חברה שלי השיגה לי את האייסיקיו שלך מידידה שלך. התחלנו להתכתב.. הכימיה בינינו היתה מעולה ואחרי שבוע כבר התכתבנו כאילו אנחנו מכירים עשר שנים.היו לנו שיחות על הכל.. ממוזיקה ובעלי חיים ועד סקס ואהבה.. והתחלנו לרמוז אחד לשני. היו לנו כל כך הרבה רמזים שהייתי בטוחה שזה יגמר בסוף טוב, ונהיה ביחד מתישהו, תמיד נתת לי את ההרגשה שהנה אתה עומד להכריז על זה, אתה עומד סוף סוף להגיד את המשפט שישנה הכל.. אבל לא.. מתחת אותי ומתחת.. ומרחת את זה ונתת לי לחיות בחלום..                                                                                                             עד שיום אחד חברה שלי החליטה לשאול אותך ישירות אם אתה דלוק עליי, אתה חייכת והסקמת, מה אני אמורה להבין מזה??? חייתי בתקוות שווא.. עד ששמעתי מחברה שלי מכיתה י' שיש לך מישהי בראש, מישהי מהשכבה שלך.. שאלתי אותך עליה ואמרת לי שהיא סתם, שאתה לא אוהב אותה והיא לא אותך.. אחרי כמה זמן שמעתי מאותה חברה {זאת מכיתה י'} שאתה צוחק עליי מאחורי הגב על זה שאני קטינה ומסתלבט עלייה על זה שהיא חברה שלי .. כל כך התעצבנתי זה הכה בי כל כך חזק ורבתי איתך. רבתי איתך ואתה נבהלת ונלחצת.. ופחדת שאני אנתק את הקשר, ולא הבנת למה אני כועסת.. אח"כ התברר שהכל היה סתם ניסיון סיכסוך שלה.. והחלטתי לא לריב איתך יותר בחיים כי אתה חשוב לי, והשלמנו. הבנתי כמה אני חשובה לך גם.. באותו יום של הריב סיפרת לי שאתה והילדה שהיתה לך בראש חברים.. זה היה יום ממש גרוע אבל החלטתי להתגבר עליך. למרות זאת המשכנו לדבר, ועברנו לSMS.. כל הזמן ניסית להתקרב יותר.. רצית גם להפגש.. ידעתי שאתה אוהב אותי.. כל פעם שראית אותי היה לך פרצוף של טמבל-חמוד, היית המום ובקושי יצא לך "היי" מסכן.. אף פעם לא הבנתי למה אתה איתה, אבל הנחתי שאולי אתה מחכה שאני אגיע לגיל 16, כי אתה גדול ממני בשנה וחצי, אתה מעל 16 ואני מתחת, ואני יודעת שאצלכם זה לא מקובל כי אני נחשבת קטינה פלוס..


 בנתיים המשכת לרמוז ולרמוז, ולפני שבוע נפרדת ממנה, ודאגת להודיע לי, ודאגת שאני אבין.. ורצית להפגש.. אבל הבהרתי לך שאני לא מנחמת ילדים שהרגע נפרדו מחברה שלהם.. שנה הבאה אני אהיה איתך בבצפר וניתראה הרבה.. ויש מצב שנהיה ידידים ממש טובים ושנחזק את הקשר.. אבל אני לעולם לא אהיה שלך.. כי אני כועסת. אני כועסת על ששיחקת בי.. שגרמת לי לפתח ציפיות יתר וגרמת רק לסבל. אני יודעת שאתה אוהב אותי אבל מה הטעם אם לא מימשנו את האהבה הזאת?


אני בחיים לא אשכח אותך, אבל לעולם לא אהיה שלך.. למרות שאני מאוד אוהבת אותך...                    הפסדת המון. הפסד שלך. היה יכול להיות בינינו משהו נפלא.


אני..