לו רק יכולתי .

איך? איך כבשת את ליבי בכזאת חוזקה?


כל כך קשה לי להגיד לך את זה .


כל הזמן הכחשתי לאהבתי אלייך, כולם אמרו, כולם ידעו, כולם הבינו שאותך אני אוהבת .


אבל אני? אני לא . אני חשבתי שלא , אני רציתי לחשוב שלא . רציתי לחשוב שאתה לא אהבת חיי. שחיי לא תלויים במה שאתה אוהב. שחיי לא תלויים ברגשות שלך .


כבשת אותי. אין לי מילה אחרת להסביר את הרגשות שלי אלייך .


אתה אמרת לי את האמת, כי לך היה את האומץ שלי בחיים לא היה, להגיד לי כמה אתה אוהב אותי, ואני במקום להגיד לך שאני מרגישה בדיוק את אותו הדבר, אמרתי לך שלא, אמרתי שאתה כלום בשבילי . אבל למה?, למה האמנת לי? . לא ראית את הניצוץ בעיניי בכל פעם שראיתי אותך? לא ראית איך שפתיי מתקרבות אל שפתייך כל פעם שאתה מולי? באמת לא שמת לב?


 למה, למה הלכת?


למה עזבת אותי פה? , למה לא שמת לב לכל האהבה שיש לי אלייך? למה לא שמת לב עד כמה אתה חשוב לי? אבל הדבר הכי גרוע, שאתה לא אשם . אתה לא אשם בכלום . כי אני אשמה. אני, הייתי צריכה להגיד הכל, איפה האומץ שאני צריכה ברגעים האלה . איפה הוא נמצא ?.


אל תעזוב אותי, כי בלעדייך אין לי חיים . תחזור . בבקשה תחזור .


אם הייתה לי אפשרות ללכת איתך, הייתי עושה את זה . אתה יודע שכן . כי עכשיו, שאתה רחוק ממני, אתה יכול להקשיב לליבי, שפועם בחוזקה כל שנייה שאני זוכרת אותך .


למה עכשיו, שאתה לא פה, יש לי את האומץ להגיד לך הכל?


אני אוהבת אותך, עכשיו, עכשיו יש לי את האומץ, אגיד שוב ושוב שאני אוהבת אותך . בחיים לא אשכח אותך, בחיים לא אשכח את עינייך, את שפתייך . בחיים לא .


לו רק הייתי יכולה להיות איתך . לו רק הייתי יכולה להיות איתך, באותו רגע בו עזבת אותי, בגלל תאונה שהרסה את חיי, לו רק יכולתי .