לאבד את טעם החיים זהו לא הפיתרון המושלם...

פשוט נימאס לי ליחיות,


כי עדיין לא למדתי מטעויות.


ביקשתי שלא יפריעו לי יותר,


אבל תמיד בא המאנייק והורס את זה יותר.


בגלל זה לא בא לי ליחיות,


לא נותר לי מקום שקט בו ליהיות.


אז למה,


למה זה קורה לי?


למה אני אוכלת את הלב,מה המשמעות של המצב הרע שאומר לי??


כבר ניסיתי וחשבתי להיתאבד,


לאבד את טעם החיים ולהפסיק להתפנק.


לדעת שיש מכאובים,


שלפעמים לא נישכחים ולא ניסלחים.


לחשוב שהכל מושלם,


אבל בעצם אתה נעלם.


במקום שהוא אינו ידוע,


לעולם האמיתי והטוב ישנו מין רגע בלב שניקרא געגוע.


לדעת להשלים עם המציאות,הכאב והדמעות,


ומחשבות על העתיד לעלות.


להיסתכל על העולם כמה שבחוץ הכל אכזר,


אבל אין מה לעשות...כל מה שהיה פעם כבר עבר נעלם.


אז...בוא נגיד שלאבד את טעם החיים הוא לא הפיתרון המושלם,


זה סתם- אתה מאבד שליטה וגורם לך להעלם מעל כולם.