התנצלות

הייתה לי הפסקה נהדרת,אחותי  באה לבקר אותי בעבודה ,
הביאה   מיני  מתיקה (שנשארו מפורים), בדרך פגשה את
הבת  והחבר שלה והביאה גם אותם.
ישבו כמה דקות, צחקנו,הייתה הפתעה נעימה.
עכשיו  חוזר לעבודתי.
אבל לפני שאחזור..אמרתי לעצמי,זה נחמד וכיף שהם באו לבקר,
אבל היה יותר נחמד אם היית מופיעה לי פתאום.
ובגלל שזה בלתי אפשרי, אז אני כותב לך.

אני יודע שאת יודעת שאני אוהב אותך...
אבל אני חושב שאת לא מצליחה לתאר לעצמך
עד כמה.
אני אוהב אותך ילדה..
לא בגלל שאת יפה ואת  מאוד יפה .
לא בגלל שאת מצחיקה ואת מאוד מצחיקה.
לא בגלל שאת מהממת, ואת מהממת.
אפילו לא בגלל שאת היפרית  ומדליקה..
אני אוהב אותך בגלל הדבר הקטן הזה,
שאת  מנסה להסתיר כל כך חזק:
הלב שלך , הרגשות שלך.
את מסתירה אותם  כל כך חזק עד-
שאני שוכח לפעמים כמה הם עדינים ורגישים כמו פרח
שזה עתה החל לנבוט,
וכשאני  דורך עליהם ברגל גסה,על הרגשות שלך,
בטעות ,ללא כוונה,אוי כמה שאני מצטער אחר כך,
אוי כמה שאני כועס על עצמי.
ואני  אומר לעצמי: "תירגע,הרי לא התכוונת,
אם היית יודע לא הייתה אומר את שאמרת".
כשאני מרגיש מה  דברי עשו לך,כשאני רואה
את הפגיעה שפגעתי  באותן רגשות שלך,
את הנזק שגרמתי לאותה נשמה מופלאה שלך,
כל התירוצים נעלמים.כל ההסברים מתגמדים.
איך אפשר להסביר,איך אפשר לתרץ מן שטות שכזו?
הלוואי  והיה אפשר  לסובב הגלגל לאחור.
ואני מתפלל,מקווה שתביני גם מבלי שאסביר.
באותו רגע אני הופך  לעילג שפתיים  להחריד.
לא יכול לחבר שני משפטים ברצף.
תולה תקווה במשפט המפורסם :
"אהבה משמעותה שאין צורך לבקש סליחה"

(אבל ליתר בטחון שולח לך גם מילים אלו).