מתגעגת אליך

הנה יום שישי בלילה ואני חזרתי הבילה מבילוי כ"כ מאכזב. חשבתי שהיציאה לפאב תוציא לי את המחשבות עליך, אבל לא, המחשבות עליך רק גברו. ישבתי וחשבתי איזה כיף היה אם גם אתה היית פה, ומעניין איזה משקה היית מזמין או איזה בדיחה היית מספר.
הגעגוע שלי אליך מתחזק עם כל יום שעובר, והוא מתחזק במיוחד בלילות. בלילה, תחושבת הבדידות עוטפת אותי בבת אחת ופתאום אני מוצאת את עצמי לבד, כמעט נטושה ונשכחת, מוצאת את עצמי כ"כ בודדה וכל מה שהלב מבקש זה חיבוק קטן שיעלים את הפחד מבדידות ואת המועקה הגדולה. לא ביקשתי הרבה.
והנה הוא ניגש, הוא לא נראה רע, ממש לא, דווקא ההפך הוא חמוד יש לו עיניים טובות, אל איך שהוא התיישב לידי הרגשתי שאני נופלת לתוך בור עמוק, חשתי חנוקה, צורך לצעוק, לקרא לך שתבוא, שתבוא ותגיד לו שאני איתך אבל אתה לא בא והשיחה ביני לבינו התפתחה והרגשנו קירבה. אבל כשהוא התקרב להביא לי נשיקה, פתאום פרצו הדמעות והרסו לי את הרגע.
למה?? למה?? למה?? למה אני תמיד חייבת להרוס את הרגע?? למה דימיינתי את הפנים של כשכמעט התנשקנו?? למה אתה לא יוצא לי מהראש?? למה אני כ"כ מתגעגעת כשאני יודעת שלא מגיע לי היחס שנתת לי ולמה בלילות אני חולמת עליך??
תעזוב אותי, מתחננת, לא יכולה יותר.
עברו כבר שבועיים שאני ואתה נפרדנו סופית אבל אני יודעת שנפשית נפרדנו עוד לפני חודשיים. אז למה אני לא יכולה כמו כל בנאדם נורמלי להמשיך בחיים?? למה אני צריכה דווקא אותך??


אוףףף איתך!! ואיתי ביחד!! אוףף עם הגעגועים!!
אווףף אוףף אוףף.....אוף!


תצא לי מהראש...
מתעקשת מכל הלב..
נסטי :)