חוזרת לזה שוב... למה

אני לא יודעת מאיפה להתחיל


ואני אפילו לא יודעת איך הגעתי לכאן


אני רשומה באתר הזה מזמן


ופעם ראשונה שאני במדור הזה של המכתבים.. וקראתי אחד אחד


והבנתי שאני צריכה לספר מה שאני מרגישה ...


אז ככה


 


אתה היית הכל בשבילי אהבתי אותך שנתיים שנתיים שלמות שאני ביזבזתי עלייך ואני לא מצטערת למרות כל הכאב שאתה גרמת לי נתת לי להרגיש גם מזאת אהבה ומזאת אכזבה אתה נתת לי את החוויות הכי יפות והכי כואבות בחיים שלי.. ועכשיו מה אני יגיד לך עכשיו הכל שונה.. אני אולי לא אוהבת אותך.. אבל אתה עדיין חשוב לי.. כמו בהתחלה.. אכפת לי ממה שיש לך להגיד.. אכפת לי מכל מבט שתעשה לי אכפת לי מהיחס שלך אכפת לי ממך... יש לי מישהו אחר.. ושאני איתו - אני מדמיינת אותך. אני לא יכולה לרדת ממך כל כך מהר... אתה כל כך חשוב לי.. כל מה שאני אומרת לו זה מה שאני רוצה להגיד לך..


אתה כל כך איכזבת אותי בזמן האחרון שאני אפילו מתאפקת לא להתקשר אלייך שוב.. בלי לשמוע את הקול שלך.. אבל אני לא יכולה יותר אני לאט לאט נשברת.. ואז אחרי כמה שניות.. אני חוזרת לעצמי ולא מתקשרת.. אני לא יעשה את אותה הטעות פעמיים...


למרות הכל רק רציתי שתדע שאני מבולבלת המון... ושאני אוהבת אותך אבל לא כמו פעם....


ושאתה חלק ממני - אפילו שאתה לא איתי....