מתוק או מלוח?

פעם סבתא שלי אמרה לי שדמעות של עצב הן מלוחות ודמעות של שמחה מתוקות. אני יושבת עכשיו עם הדמעות זולגות מן העיניים על הלחיים, מאיטות קצב ומגיעות לשפתיים. אני מנסה לטעום אותן, מתוקות? מלוחות? מממ..אין להן טעם.


בעבר חשבתי שאם תעזוב אותי לא אוכל לשרוד, שאם תלך כל עולמי יחרב עלי. היום אני מגלה שטעיתי. עזבת אותי לפני שבוע, יומיים אחר כך כבר ראיתי אותך עם משהי אחרת. זה כאב, ברור שזה כאב, אני לא אשקר שלא. בכיתי, והדמעות היו מלוחות. אך עם הזמן הדמעות זלגו בתדירות נמוכה יותר, הן פחות מלוחות, והיום, ברגע זה, הן חסרות טעם. מה זה אומר?


אני מאמינה שזה אומר שהן לא מלוחות כיוון שאני כבר לא כ"כ עצובה, הן לא מלוחות כי הבנתי שטוב שהלכת, וטוב שאני כאן לבד...הכל לטובה! אך הן גם לא מתוקות כיוון שהעתיד לפני, הוא יכול להיות מתוק ויכול להיות מלוח, מה שיהיה נתון להחלטתי, העתיד עכשיו הוא בידיים שלי. אני רוצה לרקום לעצמי שביל מכל הדמעות, המתוקות והמלוחות שזלגו מעיניי. אני רוצה להביט לאחור על השביל שרקמתי לי כל פעם שאני עומדת בפני החלטה בחיים. הדמעות המתוקות שבשביל יזכירו לי את הרגעים היפים בחיי, יזכירו לי את הצחוק ואת האנשים הטובים שעלי להכיר להם טובה, שעלי לכבד ולאהוב. ואילו הדמעות המלוחות שבשביל יזכירו לי את הימים הפחות יפים, את העצב, את הטעויות בחיי ואת מחירן. הן יזכירו לי שעלי להשתפר, יתמכו בי ויאירו את דרכי כך שלא אחזור בשנית על טעויות.


לכן יקירי כשהתקשרת הרגע, כשבקשת סליחה, כשהתחננת שאחזור אליך אמרתי לך לא. כי מי שגרם לי לטעום דמעות מלוחות פעם אחת יגרום לי לטעום אותן עוד הרבה פעמים. אני לא רוצה את זה. אני רוצה דמעות מתוקות, עכשיו הדמעות חסרות טעם...חבל לתבל אותן במלח ממך.


מאחלת לך כל טוב...לא שונאת...לא אוהבת...כבר אין טעם..לא מתוק..לא מלוח..אתה רק זיכרון שישאר טמון בדמעות מלוחות הרוקמות את שביל העבר שלי.


להתראות