הבת של איציק

זה היה לפני שנה בערך, זוכרת? את עברת ליד הפאלפל בו עבדתי, לא הסתכלת לצדדים, מיהרת הביתה. נכנסתי למכונית ועקבתי אחריך, עצרתי לידך, שאלתי אותך מי את, איפה את גרה..קיצר, התחלתי איתך והבנתי מהתגובה שלך שאת בכלל לא יודעת מה אני רוצה ממך. אבל האמת היא שמהרגע הראשון ידעתי מי את. את הבת של איציק, האיש שיושב לידי בבית כנסת, איך אפשר לטעות? אותן עיניים גדולות חומות-ירוקות. אותו גוון בעור שבוהק בשמש. אותו שיער שחור פחם. אותה גומה בלחי הימנית.


עברה לה שנה, במשך השנה הזאת רק אמרת לי הי מדי פעם ברחוב, לפעמים אפילו נדבת משהו כמו: מה נשמע?..לא מעבר. אני יודע, את קצת חוששת, אני בן 26 ואת רק בת 16. זה מוזר גם לי...לא חשבתי שאני יכול להתאהב במשהי כ"כ צעירה, ואני בתור אחד שלא מאמין באהבה ממבט ראשון לא חשבתי שזה יקרה לי. אבל זה קרה, ואת כנראה לא מרגישה אותו דבר. שנה שלמה לא יצאתי עם אף אחת, אני לא יודע מה קורה לי. בעבר הייתי תמיד עם חברה בצידי, אף פעם לא הייתי לבד. אבל מאז שראיתי אותך, זו מן הרגשה שאת היחידה שלי, אז חבל לי לבזבז את הזמן על אחרות.


אני לא יודע מה קורה לי...משו הסתובב אצלי...אני לא כזה רומנטיקן ולא אחד שמאבד את עצמו מהר, אבל דווקא את, מכולן, מסובבת אותי על אצבע אחת קטנה, לא יוצאת לי מהראש, גורמת לי לדפיקות לב מואצות רק ע"י חיוך קטן וצנוע. את עם המבט הביישן שלך, עם הגומה השובבה שלך, עם הריסים הארוכים השחורים שמצלים על עינייך המדהימות. את, את הצעירה, הילדה ממש, עם החצאיות הארוכות שמוסיפות למראה המלכותי שלך, עם התנועות העדינות. והצניעות שלך שרק מושכת אותי יותר אלייך...אך עם זאת אני פוחד להתקרב, פוחד לגעת, שמא אני אפגע בשלמות הזאת שלך, בהילת הטוהר שעוטפת אותך. אני רוצה אותך, שתיהי רק שלי, אבל אולי זה אף פעם לא יקרה. אנחנו מרקעים שונים...את רוצה אחד יותר "חזק"...אבל יש לי מן תחושה פנימית שיבוא יום ואת תיהי שלי...גם אם לא לתמיד, גם אם לא לאישה, גם אם לא תאהבי אותי, יש לי הרגשה שיום יבוא ואת תיהי איתי ותתני לי משהו ממך הרבה מעבר ל'הי' ול'מה נשמע'. אני חי בציפייה ליום הזה, מעביר יום יום במחשבה עלייך.


אוהב תמיד