פנטזיה של פעם בחיים

טל,


אתה הפנטזיה שלי, הפנטזיה הכי טובה שיכולה להיות. אני לא יודעת אם זאת אהבה או רק משיכה עצומה, לדעתי אני גם אף פעם לא אדע. כל פעם שיש לי הזדמנות טובה להיות בקשר בריא וחזק עם אנשים מקסימים במשך התקופה הזאת התחלפו, אני עוצרת. נרתעת. מפסיקה, משווה אלייך. כי לאף אחד אין את החיוך שלך, לאף אחד אין את העיינים הכחולות שאני טובעת בהן, לאף אחד אין את האופי הכובש שלך. אני יודעת שחבר שלך רוצה אותי,אתה יודע גם.        אבל משהו, משהו בי לא נותן לי לשחרר אותך. לעזוב אותך. הייתי אצלך כמה פעמים, באחת הפעמים, הפעם האחרונה ישבנו אני אתה והחבר, שמת את השיר של מטרופולין "אין בכלל מלאכים בשמיים.." ושרת רק את הבית :"כמה תאווה , וכמה אהבה את מביאה .. " בעוד אתה מסתכל לי לתוך העיינים. משהו בתוך תוכי אמר לי שזה עליי, אבל שתקתי. כשאמרת שאתה עייף והלכת לישון בחדר הסמוך, השארת אותי ואת חבר שלך לבד בחדר,ידעת שרק דיברנו, אבל לאחר שתי דקות נכנסת ואמרת :"אני יודע שאת מתה לבוא לישון איתי..אבל אין מה לעשות.." באותו רגע רציתי לשבור את השתיקה ולצעוק לך כמה שאני רוצה אותך! אבל לא יכולתי, שוב, משהו עצר בעדי. כשהחזרתם אותי הביתה, ישבתי מאחור, הדבר היחידי שראיתי במשך כל הנסיעה, דרך המראה, זה את העיינים המדהימות שלך מסתכלות לאחור. אף פעם אני לא אדע אם זה משחק, אהבה, או סתם משיכה. אבל הנה אני כאן, כותבת לך את המכתב.. המכתב שלעולם לא תקבל, המכתב שלעולם לא תקרא. אני יודעת שלא חסרות לך בנות, אתה יודע שאתה יפה ואתה לפעמים גם מנצל את זה. אני יודעת שהדבר היחידי שמעניין אותך זה סיפוק או מה שזה לא יהיה, אני את זה לא אתן לך. רק אם אני ארגיש שאני באמת מוכנה, נאהבת ובעיקר בקשר רציני איתך. כל לילה הדבר היחידי שאני רוצה לחלום זה עלייך, כל יום אני מתבוננת בתמונות שלך ונדהמת מקסמייך. אז בינתיים.. רק רציתי שתדע.. טל, אתה הפנטזיה הכי טובה!