המכתב שלא נגמר... לך...

באמת שאני לא יודעת מה לעשות...אני בעצם יודעת... אבל אני מפחדת להכיר בזה.. שבעצם.. אין לי מה לעשות מאשר לשבת פה ולכתוב... לעצמי.


אני לא מאמינה שהגיע הרגע הזה... הרגע הזה שתמיד ידעתי שיגיע! הרגע שאני לא יהיה איתך... ואף פעם לא ידעתי איך זה כבר יכול להיגמר איתך?! אחרי שעברנו את כל הריבים בעולם אחרי ה-כ-ל! זה הגיע... הזמן הזה שאתה פשוט לא פה.


ואיי אני משתגעת מאמי... אני רוצה להחזיר את הכל אחורה אבל אני לא יכולה! אני רוצה לחזור לרגע הזה ששכבת לידי וראינו טלויזיה כמו כל יום רגיל אצלנו... והסתכלתי אליך ואמרתי לעצמי "תזכרי את הרגע הזה ותהני ממנו כי יבוא עוד יום שתרצי לעשות הכל כדי להיות בו..." והנה הגיע הרגע הזה.


ובאמת... שהלוואי שהכל היה שונה! אני מעדיפה פשוט לחיות בידיעה שאתה לא אוהב אותי יותר, שאתה לא רוצה אותי יותר, שאתה לא נמשך אליי יותר ושאין מה לעשות וצריך להשלים עם זה.                                                                                                        אז זהו... שזה לא ככה... זאת אני! זאת אני שלא מבינה את עצמי! אני אהבתי אותך באמת... כל כך אהבתי אותך ונקשרתי אליך כל כך... אז איך זה אהובי? איך זה שאני בגדתי? ועוד לחשוב שבכל החצי שנה שהיינו ביחד כל הזמן הזה לא האמנתי לך שאתה אוהב אותי ושרק אותי אתה רוצה... ובבסוף אני זאת שהולכת ובוגדת... בוגדת... רק לחשוב על זה! ועוד בך! בראשון שלי בהכי משמעותי שלי שאני יזכור כל חיי! אני לא מבינה!! אני פשוט לא מבינה למה?! ותירצתי כל כך הרבה פעמים למה זה קרה... וזה הכל שטויות! כי אם הייתי מאמינה לך לא היינו רבים ולא הייתי שותה כל כך הרבה וכעסת עליך כל כך הרבה והכל היה בסדר...


אתה מתגייס מחר... אתה הולך... ואני רציתי להיות שם איתך! לתת לך את החיבוק האחרון... לתת לך את החיבוק הראשון כשאתה חוזר... לפנק אותך! להיות שם איתך כשקשה וכשטוב... לדבר איתך כל יום! ותמיד ידעתי שלא משנה אם אני יצטרך לראות אותך פעם בשבועיים.. אני יודעת שאהבה שלנו תחזיק! כי אהבה זה אהבה ואין לה גבולות והיא לא ברורה ואין לה תשובה ובעצם אנחנו אלה שקובעים מהי אהבה בשבילנו... ואני יודעת... אבל די לחלום ודי לקוות!


הייתי נותנת הכל! הכל מהכל בשביל להיות עכשיו איתך... ואני עוד מאשימה אותך וכועסת שלא התקשרת היום בשביל להגיד לי שלום... כן אנחנו עדיין בקשר ואנחנו נפגשים ועושים את מה שעושים... אבל אני לא באותו מצב שלפני כמה חודשים אני מהבנות האלה שאין להם שום ערכים ואמון והם מגעילות כי הן בוגדות! בוגדת... אני כל כך מטומטמת! אתה כל כך השתדלת אתה כל כך ניסית.. חחח כל התלונות שלי שאתה לא מתקשר ושאנחנו לא יוצאים מספיק ושאנחנו לא ככה ולא ככה ואתה תמיד ניסית להיות כל הזמן בסדר!


מאמי יש לי סכין בלב כי זאת אני!!!!!!!! רק אני ורק אשמתי! לא חשבתי שבחיים אני ירגיש יותר רע ממה שאני מרגישה עכשיו...


אני פשוט רוצה ללכת לישון... ולא לקום לעולם כי אני יקום למצב הכי נורא... שאני שונאת את עצמי... שאני לא מסוגלת לאהוב את עצמי שאני לא יכולה להסתכל על עצמי! שאני לא יכולה להתמודד... עם עצמי!


אני רוצה לקום ברגע זה וללכת אליך ולחבק אותך ולא לעזוב אותך לעולם כי אתה האור שלי... איתך אני מסיימת את היום... הייתי הולכת לבצפר... לומדת רבה עם ההורים רבה עם חברות ועם כל הבעיות שהיו בצופים ועם הכל! הייתי מגיעה אליך כל יום בערב... יושבת איתך שעתיים -שלוש... מחובקת בך ואתה היית השקט שלי... השלווה שלי! גם כשהיינו רבים הייתי יודעת שזה מאהבה אתה פשוט היית החיוך שלי... איך שהלב שלי היה דופק כשהייתי שומעת את הצלצול שלך... מאמי הגרון שלי חנוק מדמעות... ואני ימצא מישו חדש... היו לי כבר 10 בנים שהכרתי במסיבות... ועוד יצאתי עם עוד שניים אבל שום דבר לא משתווה אליך! ואין לי מושג למה... כלומר אתה כל כך לא מושלם ויש לך הרבה חסרונות וזה כל היופי...!


הדבר שהכי מדהים אותי ושאני נזכרת בו אני כל כך בוכה... זה שני חיבוקים שאני אף פעם לא אוכל לשכוח... אחד שחזרתי מפולין... ואיי באמת שזה היה הדבר הכי מדהים שקרה לי! השנייה הזאת בין הלא לראות אותך כל כך הרבה זמן... לבין התחושה הזאת שאתה פה ואתה מחבק אותי... אין זה היה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים... פשוט תחושת מושלמות ושלמות! והחיבוק השני... שאתה טסתת לטורקיה ואני הייתי בטיול של הצופים ולא ראיתי אותך 10 ימים בערך... ואיי איך שפתחת לי את הדלת ורק רציתי לחבק אותך חחח אפילו נתתי לך סתם נשיקה בלחי שזה אף פעם לא עשיתי! חח פשוט לחבק אותך פשוט להרגיש אותך איתי... בתוכי בתוך הלב שלי... אולי זאת תחושה שאני עוד ארגיש... אבל לא איתך! וזה לא שווה כלום.


ומאמי עוד יהיו... ואני רק בת 17! אני לא עברתי כלום בחיים שלי... חח מה עברתי 5 חברים "רציניים" חחח ממש! זה כלום... ואני ימשיך וגם אם זה ייקח לי שנה אני אמשיך ואני לא רוצה אני לא רוצה שיגיע מחר כי אחריו גם יגיע המחר ולאט לאט יעבור שבוע... חודש... חודשיים... חצי שנה... שנה... ואני יישכח מתישהו! ואני ישכח כי אין מה לעשות זאת התרופה לכאב לב... זמן... אלכוהול וסטוץ! הרי מתישהו זה ייגמר אני לא רוצה שתהיה זיכרון!!!!!!!! אני לא רוצה לשכוח אותך! עדיף לי להישאר ככה... בוכה ושרע לי ושאיבדתי כבר כל משמעות לחיים... אני! שאני הילדה שכי אוהבת לקנות... ולהשיג דברים... ולמצוא לי מטרות ולהשיג אותן ולהגשים אותן! אני... פשוט שום דבר לא מעניין אותי יותר חוץ ממך... אני יודעת שתמיד זוכרים את הדברים הטובים... והיו דברים רעים אבל לא אכפת לי...


ואני ריאלית... אני יודעת מה מותר ומה אסור ומה יקרה ומה לא יקרה... וכמו שאני חופרת לחברות שלי במוח שאין מה לעשות מה שנגמר נגמר גם אני מבינה את זה! אני פשוט לא מאמינה שעוד יגיעו אחרים... ושאני לא יאהב אותך יותר... ושאתה תהיה פשוט... אהבה של גיל 17


ניסיתי הכל... ניסיתי להדחיק... ניסיתי לשכוח... ניסיתי להשלים עם זה... ניסיתי להמשיך הלאה... ניסיתי להתרגל להיות לבד... ניסיתי לשכנע את עצמי שאין דבר כזה אהבה... ניסיתי להבין שהכל כבר רק בראש שלי ושזאת פשוט דרך ראייה...    אבל שום דבר לא ישנה את העובדה שאני רוצה ברגע זה להיות איתך.


לא יודעת אם אני אוהבת אותך לא יודעת אם אני רוצה שנחזור אחד לשני כי אין מה לעשות בגדתי בך והכל ישתנה... וכל כך עצבנתי אותך...! ולא נתתי לך להיכנס אליי ולאהוב אותי... אבל אני רק רוצה להיות איתך עכשיו... בלי לחשוב על מחר... בלי לחשוב על מה יקרה ואיך יקרה... פשוט להיות איתך ברגע זה ולא לעזוב אותך להרגיש אותך לחבק אותך! כן ועשיתי את זה לפני יומיים וחיבקתי אותך והרגשתי אותך אבל כשאתה שם אני לא חושבת על זה שאנחנו לא ביחד... ושמחר אני יתגעגע אני פשוט שם איתך  ואיי שיט אני פשוט רק קולטת עכשיו שאתה באמת לא פה


אני לא יודעת מה יהיה מחר... ומה יהיה בעוד שבוע כשתחזור... ואני בטוחה שעם הזמן העיניים יתייבשו... הלב יילך לישון והראש יתפוס פיקוד ויחזיר אותי למוטב... אבל הכל כל כך לא ברור כי לפי "התכנון" אחרי שחזרת אליי ונפרדתי ממך עוד פעם... כי הבנתי ממך שזה כבר לא זה... הכל היה אמור להיות בסדר... נשארנו בקשר של מן יזיזים... ידידים אך אוהבים שלא יכולים להיות ביחד... ולאט לאט הייתי אמורה לשכוח כמו עם כל אחד... ואז פשוט זה היה עובר לי והייתי אמורה להגיע למצב שאנחנו מתנשקים ואני חושבת על דברים אחרים או שאתה מתקשר וזה לא מעניין אותי... אבל זה לא הגיע! וכל פעם זה נמשך... ועכשיו שוב... אני תמיד אומרת לעצמי "עכשיו הוא יהיה בחו"ל ואני יהיה במחנה קיץ וזהו הוא יתגייס וזה ייגמר..." וזה הכל נוח ויפה... ואז אני חוזרת מהמחנה קיץ ומקבלת ממך הודעה... ושוב הכל מתחיל מהתחלה!


לאחד והיחיד שלי... אני לא יודעת מה יקרה מחר ואני לא יודעת מה יהיה כי דבר אחד למדתי... אין מה לעשות תכנונים לטווח ארוך כי הכל משתנה ואין דבר זה קבוע!


וה'... לך אני יגיד תודה... כי מגיע לי לאכול את כל הרוע שאני עשיתי... ולשבת ולא להצליח להשלים עם זה... שהיה לי הכל ועכשיו לא נשאר לי כלום


 


שלך...