לא מאמינה יותר

אין אהבה


אני לא מאמינה בה


לפחות לא כרגע...


יש משיכה, יש רצון לחום, יש פחד מלהיות לבד, יש פחד מלא להרגיש שלמה עם עצמי, אך אהבה... לא.


אולי.. עוד כמה שנים תהיה! אך כרגע... עזוב, בשביל מה להתאכזב כל פעם מחדש, להיפגע מכל דבר קטן, בשביל מה לצפות ולהתאכזב, בשביל מה להרגיש על גג העולם אך בידיעה שמתישהו אתה תיפול... בשביל מה להתסכל על האחד שאת אוהבת ולרצות לאחוז ברגע הזה שהוא שוכב לידך... אך זה לא יהיה לנצח, יכול להיות שמחר הכל ישתנה... כמו באותו רגע שהכל השתנה איתו...


אולי אני כל כך פגועה מהעבר שבאיזשהו מקום וזמן כבר הלב שלי נכבה מזמן, ואני באמת ניסיתי להדליק אותו... אבל הוא לא מוכן, עדיין לא מוכן להידלק מחדש ולהכניס אליו משהו חדש, הרגשה חדשה, אבל לא כרגע... עכשיו הכל שקט ורגוע, עכשיו הלב שלי ישן בשקט מנסה להבריא מפצעיו ולהתאושש, ובמקום לתת לו מנוחה אני כל הזמן פוצעת אותו, הוא נח, ואני נחה, ואני לא מאמינה שכרגע הוא יתעורר ויוכל לשוב לאמונה שלו, באהבה ולמצוא את הטוב שבה, הוא כבר מזמן הפסיק להרגיש, הוא איבד כבר את התחושה הזאת, אולי כי לא מגיע לו כי היה לו רע והוא פגע... אולי הוא נפגע כבר הרבה ולכן הוא התחיל לפגוע...


רק מה שאני יודעת שהוא... שאני כרגע הולכת למקום אחר... למקום בו אני מקשיבה לרצונות שלי ולאן שהרוח לוקחת אותי... כי הלב שלי כבר לא יודע מה טוב לו הוא רוצה לנוח...


הוא רוצה להפסיק להרגיש