בגלל הגאווה

עכשיו אני כבר לא יכולה לכתוב לך כמו פעם


מכתבים ולתת לך אותם בעצמי


כל מה שנישאר לי זה לכתוב על גבי הדף הזה


בתקווה שתקרא ותבין שזה מיועד לך.


אם היה לי את האומץ להתקשר אלייך, הייתי מתקשרת


אבל אני לא יודעת איך תגיב אחרי יותר מחודשיים


שלא ראינו או שמענו אחד את השני...


אם היה לי את האומץ, הייתי אומרת לך


כמה שאתה חסר לי, וכמה שאני מתגעגעת אלייך.


היה לי מאוד קשה כשעזבת מבלי להפרד.


הרגשתי כאב, אובדן ופספוס, שזה שאהבתי


עוזב ואני נותנת לו ללכת מבלי להגיד לו


מה אני מרגישה ועד כמה הוא חשוב לי.


אפילו רציתי לתת לך מכתב אחרון אבל


הגאווה המטומטמת שלי מנעה ממני.


היום, למדתי שמהגאווה לא מרוויחים כלום באהבה


רק מפסידים!!!


ואני הפסדתי אדם יקר, הפסדתי אותך.


תמיד תהייה חשוב לי, ותמיד ארצה שתהייה מאושר,


ואני רוצה שתדע שתמיד האמנתי בך, ביכולת שלך,


בכל מה שעשית...האמנתי בילד שבך, ואני יודעת שיש


בך המון.


תמיד אמרתי לך שאתה שווה יותר ממה שאתה חושב,


והתכוונתי לזה!


אני המשכתי בחיים שלי אבל תמיד אזכור אותך,


כי אף אחד לא ידע להבין אותי כמו שאתה הבנת,


אף אחד לא יוכל לגרום לי להרגיש את מה שהרגשתי


כשהייתי איתך.


אני מקווה שאתה חושב עליי לפעמים, על מה שהיה לנו,


על הרגעים הנפלאים, לא כל יום אפשר להכיר בנאדם כמוך.


אני רוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם.


מי שתהייה איתך תהייה מאוד מאושרת.


מצטערת שזה ניגמר ככה...זה לא מה שרציתי שיהיה...


 


                     שלך באהבה...