אהוב שלי

 אם היתה לי את האפשרות לסובב את העולם לפי המתאים לי, ולשנות דברים הייתי עושה זאת בלי לחשוב.


הייתה לנו אהבה גדולה, אהבה מיוחדת, אהבה שלא הרבה זכו לה, אהבת אמת. אבל הכל השתנה בשבוע אחד. בשבוע אחד, הכל נהרס, ובלילה אחד התנפץ הלב לרסיסים.
הכל התחיל כשנסעת לדודים שלך לצפון, לחפש קצת שקט, קצת שלווה, לתפוס ירוק בעיניים,
אבל מסתבר ש"ירוק בעיניים" זה לא הדבר היחידי שתפסת.
היה לנו ריב, חשבת יש לי מישהו אחר אבל כמה שניסיתי להסביר לך, שום דבר לא עזר.
ובכל זאת, אחרי כמה ימים חזרת לדבר איתי ואמרת שאתה יוצא עם חברים לבלות, וכל מה שהיה לי להגיד זה "תהנה" אבל לא תיארתי שתעשה את מה שעשית.
שתית, ושתית הרבה, שכת עם בחורה שאתה אפילו לא מכיר.
למחרת, כבר ידעתי הכל. התחרפנתי מהידיעה שכמה ימים בריב ואתה מוצא לעצמך מישהי חדשה. מחרפן לדעת שאתה אוהב אותי, אבל שכבת איתה.



 כ"כ האמנתי שזה עוד ריב טיפוסי שלי ושלך, ריב שתמיד מסתיים בנשיקה חמה. אבל הפעם, הפעם אין סליחה, הפעם אין נשיקה, הפעם זה נגמר ונגמר לתמיד.
גם אילו יכולתי לשכוח הכל ולהמשיך הלאה, לא אשכח. לא אשכח ולעולם לא אסלח. כי לי מגיע מישהו שידבר איתי יפה, מישהו שיכבד ויאהב ולא יקפוץ למיטה של איזו פרחה כי הוא החליט שהוא "ברוגז איתי".
זהו, אין יותר משחקים. הפסקתי להיות הילדה החמודה והסלחנית שסלחה לך על הכל.
על לב שבור לא סולחים, ואי אפשר לתת לב אחר במתנה.


למרות הכל, תדע, אני אוהבת אותך ואני יאהב אותך תמיד. איתך היתה לי שנה הכי טובה בחיים. איתך למדתי מה זאת אהבה, ולמדתי לוותר ולא להיות עקשנית. איתך למדתי מי זאת אני.
תדע, ממך אני לוקחת איתי רק את הטוב. אני באמת מאמינה שאני ואתה נולדנו לאהוב, אבל על טעויות גדולות, משלמים מחיר גבוה והפעם המחיר זה סוף האהבה, סוף הקסם, סוף לתשוקה.


מקווה שתמיד תזכור אותי רק לטובה.
אוהבת אותך תמיד.