האהבה שלנו נגמרה.. אז למה אני לא מוותרת עלייך?!@?

למה אלוקים למה?!?@?@!


הוא הדבר הכי יקר לי, בלעדייך אני כלום ! תמיד אני מוותרת על הכל בשבילנו- בשביל שהחברות הזאת תחזיק מעמד.. והוא?! מזלזל, פוגע, לא יודע לאהוב ובטח שלא יודע להעריך אותי.


אם רק הוא היה מבין כמה הוא חשוב לי, כמה, ושאת כל המשחקי כבוד האלה אני עושה רק בשביל שלא ידרוך עלי- אולי הוא היה שונה..


אני משקיעה את כולי באהבה שלנו, באהבה שלאט לאט דועכת.. למרות שאני יודעת- זה הסוף.


אנחנו לא מסתדרים, הוא רק מזלזל בי ואני כמו מטומטמת תמיד סולחת.. הוא אומר לי שאני לא יודעת להעריך- האמנם?!


הוא לעולם לא ידע כמה שאהבתי אותו.. לעולם.. כמה שהשקעתי בשביל הקשר הזה שלנו.. כמה רציתי שיהייה לנו טוב וכמה דמיינתי אותנו ביחד בעתיד.


אלוקים החזרת בנינו שנית- אבל יכול להיות שהוא צודק? שהחזרת בנינו כדי שנראה כמה שאנחנו לא מתאימים ?


למרות כל הכאב- אני לא מתארת את חיי בלעדייו, הוא הפך לחלק ממני, לחלק מהשגרה שלי.. הוא זה שהפך אותי לנערה-בזכותו השתנתי, וזה כנראה למה- אני לא יכולה להתנתק ממנו.


ברגע זה אני מחליטה סופית להוציא אותו מהחיים שלי, כמה שיהייה לי קשה וכואב, וכמה שאני אתגעגע ויבכה, אולי.. אולי הוא יבין כמה אני חשובה לו..!כי נתתי את כל כולי- באמת, אבל זהו יש גבול למה שאני יכולה לספוג ולכאוב.


אהובי, אתה תמיד תישאר האחד והיחיד.. ואתה יודע את זה.