חדש*ם למע!נ**נ*ם

אין חיים בלי סביבה של חיים



להיות פגוע זה להיות בן אדם...להרגיש



עברי יהיה כל ימי...חלק בלתי נפרד ממני....זה הצל שלי



הגשם חזק, גם האותיות, וככה אני רוצה, שהכל יהיה כתוב, שידעו שלא טוב לי



אני עושה דברים מוזרים כדי למשוך תשומת לב, כדי שיתייחסו אלי



הבדידות מכרסמת לי מבפנים



יש לי קיר גדול ואבן קטנה, אני כותבת עליו הכל ואיש לא מבין,

איש לא קורא מה שכותבת ילדה קטנה על קיר גדול



אני לא ניצחתי אותו, הפנתי לו עורף, ברחתי ממנו



מהזמן צריך להפיק תועלת, הזמן הוא זרוע ארוכה ומכבידה הכובלת למציאות



תמה התמימות...אמרתי לעצמי...שלום לך ילדה



האבן הגדולה הייתה למצבה הגדולה שלי



מי שיכול לעצור את התהליך המטורף הזה הוא רק זה שמבחין במה שמתרחש,

רק הוא יכול לגלות את הסוד ולעצור את השטפון



אני הייתי ילדה של בא, שאבא אהב מאוד, ושל אמא גם



מוכרים למי שרוצה לקנות ולא שואלים מדוע



אני מבינה מה קורה ואינני מוכנה לעצור



לשקר אין מדים, אין לו סימנים ואותות, אין לו מסורות,

כל מה שאין הוא התגשמות של עצמו, איננו קיים ואיננו ראוי להיות קיים



הוא התפלל לאלוהיו, אולי הבין ושתק ואולי שתק מפני שהבין,

העדיף את אלוהים...שלח לו סוד



הזמן עבר, חלפה שנה, הסתיימה תקופה



במילים שלי אין אלוהים, כשהייתי שם הוא לא היה שם



אני בועטת, אני רבה עם כל העולם, אני כבר מזמן לא כאן



בניתי לי חומה שאיש לא יכול לעבור דרכה



חיי הם מסע מפרך



אני לומדת את החיים הפוך, לא רק שאיש אינו טורח להסביר לי אותם

אני קובעת את החוקים בעצמי ואת הכללים ולפתע אני הולכת לאיבוד בתוך עצמי

הכל כל כך גדול עלי



אני רוצה לתקוע להם בראש שבחיים זה לא ככה

זה לא ספרי לימוד עם כריכה צבעונית, דפים לבנים והערות של המורה בכתב עגלגל



איבדתי את היכולת להרגיש, להתייחס, להנות, להתחלף, לשאוף, לרצות, להבין, להתמודד, לחלום...

יש לי כבר "השכלה" רחבה



התנתקתי מכל רגש אנושי, לא הייתי מאושרת מדי ולא שמחה מדי

הייתי בדר"כ במצב רוח דכאוני או במצב אפטי, התנתקתי מהחברה



אני כמו איזה חניכה של הצופים שעמדה בכל הבחינות ובכל הלחצים ולא נשברת



הכל טבעי בטירוף הלא טבעי הזה



הכל נע סביבי, אני הולכת לשם ואני לא שם



רעדתי בכל גופי הרגשתי שהדם זורם לי החוצה מהורידים



את קטנה כזאת ועושה כל כך הרבה ובגדול



ישבתי בשקט, מקשיבה ומתנפחת כמו טווס



אין בי שום תחושה של פחד ההפך...

אני מרגישה שאני חייבת לעשות את זה ולא רק כדי לתפוס לי מקום טוב יותר בעולם הזה...



לשום דבר אין ערך

לכלום יש ערך

הכל בא בקלות והולך בקלות

אנחנו שקופים לחלוטין



הוא היה החבר שלי ככה שלא חשבתי אף פעם למה ואיך זה מתחיל ובטח שלא נתתי את הדעה לאן זה מוליך אותי



אני הולכת, הולכת ולא מסתכלת לאחור



מעולם לא פניתי בבקשת תפילה ככה ישירות לשמים

רבים ממהרים לעשות את זה ולפנות ישירות לאלוהים

כאילו היה חבר שלהם



חיי הם דרך אחת שאת תחילתה זכרתי עד שאיבדתי אותה מבחינתי זה כמו מסע לשום מקום



לפעמים אני חושבת שהמסע יהיה טוב יותר אם החיים יסתיימו מהר



לא היה לי כוח למות

האנשים היקרים בחיי מתים בזה אחר זה

אני לא יכולתי למות



יש לי פנים תמימות, מראה ילדותי, בגדים מסודרים...

איש לא מאמין שבתוך שב"סינדרלה" חמודה כזאת טמונה מפלצת מטורפת שאין לה מעצורים,

חשבתי שאני גיבורה גדולה...שאני מצליחה לעבוד על כולם



הם לא מבחינים באסון התרחש בי

אף אחד לא מסתכל עלי מקרוב

אני היא זו שרוצה יותר מכל שיתייחסו אליה



אין מחיר לחיים רק את המוות מקבלים במתנה



צריך ללמוד לשתוק

למה דג נמצא בצלחת ולא בים?

כי הוא פתח את הפה

באקווריום כזה אני חיה

צריך ללמוד לשתוק



אני רציתי להשיג את ירח באמצע הצהריים



אני חוזרת חופשיה לעולם אחר



המשחק צריך להיות אמין



המקום ההוא ומראה הגופה מלווים אותי כל חיי

נגעתי במוות

כל השנים שלנו ביחד עברו לי בראש

עכשיו היא מתה



היא נקטפה זה נכון...אבל היא לא פרח



סיפרתי לו הכל, הוא ידע הכל, הוא הבין הכל



אני מגלה שאני חזקה

אני מבינה שאני יכולה

אני מתמודדת ומתעודדת כשהטוב והרע נשלטים בי



ניהיה חזקים ככל שניהיה

לא ניתן שמתנת החיים תלקח מאיתנו בטפשות



אין לתת בידי הגורל את כל האחריות על חיינו



בליבי הקרוע והשבור מצאתי בשבילו מקום גדול

מישהו אחד בכל העולם הזה שרצה להיות גאה בי, שהתפנה אלי, שפתח לי שער

שאמר: לך מותר כי זאת את



בפעם הראשונה בחיי הרגשתי כאילו שמסר את חייו למעני

לפנות לי מקום בעולם, חיבר אותי לחיים

לא הספקתי לבקש סליחה על מה שעוללתי לו ולכולם

אני חושבת עליו הרבה



הוא מעולם לא טרק את הדלת בפני



לא חיים לא מתים



בחיים אין קיצורי דרך...אין מעקפים



מוות זו סטטיסטיקה של גורל

אבל שנותנים לו יד ועוזרים לו להתרחש

זה כתר אישום נורא



העולם לא מקבל אף אחד בזרועות פתוחות

תמיד יהיו קשיים



חיוך קפוא של ילדה תמימה,

עיניים חומות,

עייני שקד,

עיניים עצובות....מתות







זהו מספיק

הלכו לי הידיים מלכתוב

תגיבו אם בא לכן.....

ולמי שבא אני גם באס"ק 179613376

בייו'ש בננות