אלייך.האיש בעל המסכה....(מכתב התוודות)

עשית ואני עשיתי את הטעות הכי גרועה וגדולה שיכולתי לעשות בחיי. התאהבתי בך.למרות שגרמת לי אתה לעשות זאת, כולי צער וחרטה. דווקא בך, באדם הכי מורכב שיש, הכי מוזר שיש הכי מפלצת אבל הכי חמוד. מגעיל.


לפני 3 וחצי שנים הייתי דלוקה עליך בטירוף. נמשכתי אליך אולי מוטב להגדיר זאת כך ומשם באה ההתאהבות שלי בך. החזרת אותי הביתה כל יום אחרי העבודה, (כי סבא שלך הוא הבוס)התחלנו לדבר וכו' אבל הייתי הילדה הקטנה שקטנה ממך ב-9 וחצי שנים ומי חשב בכלל על מציאות. זה היה מציאות בשבילי לזמן מה אך קיוותי שזה יעבור. בסה"כ הדלקות קטנה, עוד אחת לרשימה...הייתי ילדה. וזה עבר אכן כן....נכון שתמיד יש את הצורך להפגין נוכחות וכו' אך הביג דיל עבר.


כעבור שנתיים, (לפני כמעט שנה) היית במקום עבודתי דיברנו פה ושם, כ-"בני דודים" כרגיל...כמו שתמיד היינו מדברים. מי חשב עליך בכלל....הראש שלי היה במקום אחר בכלל...צחקנו וכו' ואז החלטת שאני צריכה לצאת איתכם, עם כל החבורה. אמא שלי כרגיל לא הייתה מרשה לי אז החלטת לשכנע אותה. שעה דיברת איתה בטלפון בשיא הסטלה שלך עד שלבסוף היא הסכימה והיית מאושר וגם אני לצאת עם כולם, עם הגדולים, שהיינו כמו משפחה נהייתי "גדולה" ושטויות כאלו...עד שדוד שלך בא ולא יכולתי לצאת איתכם שלא יראה כי הוא יותר דוד שלי מאשר שלך,  אז הלכתי עם אמא שלי והיית צריך לאסוף אותי מביתי. באת והתברר שאמא שלי לא מעוניינית שאצא איתכם שזאת הייתה סתם הצגה ואז צפרת כמו משוגע שארד למטה. צלצלת אליי ואמרת לי שאם אני לא יורדת למטה אתה עולה אליי הביתה ומעיר לי את כל הבית. היית נחוש בדעתך שאבוא. ב-5 בבוקר בדרכך חזרה מהבילוי הביתה צלצלת אליי הערת אותי ורצית שארד למטה היה לך מה להגיד לי. אני בתמימותי אמרתי הוא בטח צריך לדבר וכו' אני אהיה ידידה טובה, וירדתי מתוך שינה. באותו הלילה טענת בפניי שאתה דלוק עליי, רוצה אותי, נמשך אליי, וכו'.אתה הילד הרע של המשפחה שלך שלא מדבר עם 90% מהמשפחה שלך,שהם המשפחה שלי לכל דבר , ואני הבלגניסטית שתמיד יש מה להגיד עליה כי אף פעם לא מרוצים, אני תמיד לא בסדר...וכו',  לא נראה לי פתאום קשור...לא שהתכוונת בכלל לצאת רציני רצית שנהיה יחד. כל מי שאמר לי עד אותו היום שאתה דלוק עליי הצחיק אותי....אתה...ה"בן דוד" שלי...חחחחחחחח ממש הצחיק אותי. צחוק צחוק...עשית לי מה שאף אחד לא עשה. כל פעם שדיברנו החברות טענתי שאם גבר יגיד לי שהוא רוצה אותי ואז שבוע יעשה פוזות ואז שוב יגיד לי מילות אהבה וכו'...אני שלו וזה מה שעשית לי אבל מטבעך כי זה אתה לא רציני חופשי כזה פרפר...למרות גילך הבוגר אינך בוגר עודך ילד בתוכך . מאז אותו הלילה כל פעם שנפשגשנו זה היה כזה פוזות אחד על השני ופעם בשבוע שהיית יוצא היית בא אליי אחרי היציאה ואומר לי כמה אתה מת עליי וכמה אתה חולה עליי. רק שהיית מסטול באת לדבר איתי. מאון לאון התבגרתי פתחתי את העיינים נגמרה לה החצי שנה של המשחקים של הכי שלי של האהבה העצומה אליך, כי הרי הכרתי אותך קודם ידעתי את מי אני אוהבת ולאיזה בור נפלתי, אך המשכתי בזה. וכעבור החצי שנה העניינים נהיו יותר רציניים . פתאום אם לא היית עושה טלפון באופן עקבי הייתי מתנהגת כראוי ולא כעיוורת מאוהבת כאילו הכל בסדר ואני אחכה ואחכה.... אך עד אותו יום אפילו לנשק אותי לא נתתי לך. כמה שהנשיקה היא לעיתים חסרת משמעות ואומרים "כולה נשיקה..." היא בעלת משמעות רגשית בעיני, וכזאת אני בחורה קשה אם אין רצינות אני לא נפתחת לאף גבר כי אני לא אחת מהרחוב ואני מעריכה את עצמי ואת מי שאני. בקיצור, יצאנו לאותו מועדון שרצית לקחת אותי ובאותו היום אמא שלי שהיא צעירה נורא, הצטרפה ועוד חברים והיינו חמולה....לפני שהיא הגיעה נדהמת לראות אותי שם לא נתת לי לזוז ממך הושבת אותי לידך על הבר ורק דיברנו רקדנו וכו' זמן מה אחרי  שהיא הגיעה, אמאאא שלי שהיא כמו אמא שלך, קראת לי לבוא אחרי לשירותים לא הלכתי אך כעבור 5 דקות הלכתי מתוך צורך קיומי....היית באיזה תא משכת אותי אליך , תפסת אותי ונישקת אותי. אני העפתי אותך ממני אך כמובן שרציתי זאת... הרי אהבתי אותך. מאותו יום התנשקנו, היינו פה, שם, יצאנו ביחד, לאותו המקום אך עדיין זה לא היה רציני.... אבל תמיד כיבדת אותי ודאגת לי בצורות מדהימות...יאמר לזכותך, אבל הקשר עדיין היה רעוע לחלוטין...אך כשהיינו נפגשים אפילו אם זה היה רק פעם בשבוע היינו מדברים שיחות ולא רק שלום שלום כמו שאתה רגיל....(חשוב לי לציין שזהו בחור שאף פעם לא החזיק מערכת יחסים עם אישה, שתמיד היה זה שדופק וזורק סליחה על הביטוי...וזה היה חמוד רק לילה אחד....ואיתי היה שונה, ושאצא שלי הייתה היחידה שלא ידעה על הקשר והשאר שידעו ניסו למנוע זאת בשבילי ולא היו מעוניינים אפילו לשמוע עליו) היינו הולכים אפילו למסעדה סתם לדבר ..(כשלא היית מסטול.)..ואז התחלתי להיות ממש רצינית...אני לא באה איתך כי אני הולכת לפה לשם וכו'.. הייתי עוברת ליד העסק שלו (שלו הפרטי לא במקום עבודתי אצל סבא שלו) עם ידידים בלא כוונה תחילה והוא היה משתגע...כל זאת קרה לא מזמן...ולפני כחודשיים היינו במקום עבודתי הוא הגיע והוא אמר לי שלום שאני לא ראיתי ולא שמעתי, כי הייתי בלחץ ובנוסף הלך החוצה עם איזה בחורה שהייתה חברה שלי ..לא בחורה מהטובות אבל היא לא ידעה על קיומנו. באותו היום החלטתי לא לדבר איתו..זהו עבר לו הזמן ומכאן חודש לא דיברנו..אני עם האגו שלי והוא עם שלו חודש לא דיברנו בכלל אפילו לא טלפון...כשראיתי אותו והוא היה אומר לי שלום לא הייתי עונה הייתי מתעלמת עם כל הקושי שבעניין וגם כטען בניי בציניות " כל הכבוד לך שאת לא מדברת איתי..." לא הגבתי והמשכתי ללכת...לפני כחודש וחצי, חודש אחרי היום שלא דיברנו יצאנו למועדון בת"א כל החברה שהוא ביניהם אחרי זמן שלא יצאתי איתם בשביל לא לראותו, ולא התייחסתי אליו...בשלב כלשהו של הערב הוא התחיל לשגע את אמא שלי שזה לא יפה שאני לא מדברת איתו וכו' ניסה לעשות פוזות כמו לתת לברמן להציע לי לשתות ולומר לי שכל הבר שלי כך הוא אמר...וכו'...לא קונה אותי בקיצור. באותו הלילה בסופו של דבר צחקנו מעט והמשכתי עם הפוזות. כמה שהוא התחנף באותו היום...אחח כמה...הוא צלצל אליי, ירדתי למטה ודיברנו בקושי אבל בקושי התנשקנו..אני העדפתי לשמוע הסברים. התברר שאני חשבתי שהוא לא אמר לי שלום והוא מצידו אמר ואני לא עניתי והוא נפגע מכך, ובדבר הבחורה היא הייתה מסטולה והייתה צריכה להקיא או משהו...מה שהיה נכון כי הייתי איתה לפני ואחרי שהיה איתה בחוץ. מאותו יום בקושי דיברנו שבועיים.


לי נמאס הכל לא דיברתי איתו הוא היה מוזמן שוב למקום עבודתי קרא לי לא הלכתי , הוא היה צמוד לחלק שעבדתי בו ושאל אותי למה אני כועסת עליו וכו'...אמרתי לו בשיא הקרירות שאני לא כועסת אלא באמצע עבודה ושאין לי זמן. לראשונה בחייו ראיתי עליו שהוא אמיתי כמו ילד קטן כזה בבקשה שלו שאם אוכל כשאתפנה, ואני מדגישה כשאתפנה לא בואי רגע או שמשך אותי אליו, אוכל לשוחח עמו. אמרתי לו אולי , התסובבתי והלכתי. באותו הלילה דיברנו איזה 4 שעות הוא אמר לי שהוא חולה עליי ומת עליי ושהוא אוהב את מי שאני ומה שאני והיה כל כך אמיתי ורציני ואמר לי שכל דבר שארצה אבקש ממנו ושהוא תמיד יהיה כאן בשבילי ושאבטיח לו שאבקש ממננו כל דבר שאצטרך, ושאנחנו לא יחד רק בגלל שהוא לא רוצה שאפסיד את שנותיי היפות כי אני בת 18 וחצי והוא בן 28 וכל מה שעוד לא עברתי הוא חזר ברוורס, ועבר ולא רצה שאחמיץ זאת כיוון שהוא רוצה קשר רציני שיוביל לחתונה, ושאם נצא יחד שנה שנתיים שלושה, אפקח את עיני ואבין מה הפסדתי ואעזוב אותו להשלים את החסר והוא יוותר לבדו, ושהוא כל יום חייג את מספר הטלפון שלי בטלפון שלו ואז ניתק כי לא רצה להכאיב לעצמו ולי, וכל יום חשב עליי, וכל הזמן רצה להיות לידי, והוא התחמק ממני בשביל לא לראות אותי ו כי זה הכאיב לו.בסדרררר.אני מאמינה לו כי אני יודעת מי הוא יותר טוב מאמא שלו, אבל זה רק נותן לי לדעת כמה הוא מוזר. כמובן שיש משהו בדבריו. והוא צודק, אך כששאל אותי מה אני רוצה אמרתי לו להיות מאושרת. כי לא היה אכפת לי משום דבר רק להיות איתו הרי אני אוהבת אותו ואם הוא אותי למה לסבול לחוד ולא לנצל את האהבה ולהיות יחד.?...כך היה קו מחשבתי.. לפני כשבוע כעבור אירוע משפחתי  בלילה צלצלתי אליו שאני רוצה לראות אותו מיד, וזה  אחרי שהייני יחד איזה יומיים 3 שעות ביום, ורק דיברנו והרגשתי שהכל אמיתי בינינו פתוח כזה, כל המחסומים נפתחו, ובאותו היום מילה אחת קטנה, שאצלי זה ממש לעבור על החוקים, ומעשה אחד קטן לא במקום גרמו לי למחוק אותו מחיי. מהעבר שלי אי אפשר למחוק אותו כי הוא יהיה חרוט אצלי כ-"האהבה הכי גדולה שלי...."...אך מההווה ומהעתיד אפשר...למרות הכאב הגדול אני החשובה פה ולא הגחמות שלו...וכך אני חושבת שאני צודקת והולכת בדרך נכונה, ומצדיעה אני לעצמי.


בסופו של דבר אחרי כל מה שהיה בינינו הבנתי שאתה לא שווה את הקרוסול שלי מכל בחינה שיש, אופי יחס, דפוסי התנהגות, מראה חיצוני וכו'. הבנתי כמה ילדותי אתה, כמה צומי אתה, כמה אנוכי אתה למרות שאתה לא מנסה להיות ככה אבל אתה כן, וכמה טיפש אתה, שהפסדת את הדבר הכי טוב והכי נפלא שהיה יכול, ואני מדגישה ,היה יכול, להיות שלך.