נשבעת.. חבל

אני לא יכלתי לאהוב... באמת שלא.. ופתאום באת והראת לי שזה בסדר, שאהבה זה דבר יפה, אני האמנתי לך, איך אפשר שלא... סמכתי עלייך נתתי לעצמי ליפול בעיניים היותר מידי יפות שלך.. ואתה היית שם מסתכל בי איך אני מתאהבת בך.. מביט בי בצורה כל כך מיוחדת בוחן כל צעד של האהבה ראשונה.. האהבה הראשונה שלי, זה עשה לך טוב.. שהילדה שהייתה משחקת בבנים כבר לא משחקת.. עכשיו היא גדלה היא רצינית.. היא מאוהבת.. אבל אתה.. לא אהבת, חבל פיספסת הרבה.. אבל אני.. אפילו שאהבתי לא הייתי תמימה הבנתי שאתה לא אוהב עזבתי אותך שם איפשהו מתחת לבית שלי עמדת שם שעה ראיתי מהחלון.. עישנת סיגריה אחרי סיגריה ואז לקחת ת'אופנוע שלך ונסעת.. לא בכיתי, הדמעות לא באו.. אבל סבלתי.. כאב לי, אחרי שנתתי לעצמי לסמוך עלייך אחרי שנשבעת לי שאתה לא תפגע.. אחרי מילים כל כך יפות שלך.. אני מגלה שאתה לא אוהב.. ואני נקרעת.. אבל אז.. התחלת להתקשר.. הבנת מה הפסדת, רצית שנחזור אבל אני?! דיי! אהבתי כל כך כשראיתי אותך בוכה לי בעניים כמעט נשברתי.. אבל אתה...! כן אתה לימדת אותי להיות חזקה לא להיכנע לכאב! ואני למדתי - אל תגיד שלא הייתי תלמידה טובה.. הדמעות שלא באו כשלא אהבת - חנקו אותי כשהבנת שאתה אוהב.. אבל עוד פעם הסתובבתי והלכתי.. השארתי אותך שם, את האהבה הראשונה שלי.. את היחיד שהצחלתי לאהוב... עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן לפעמים אני מצטערת על זה.. אולי זאת הייתה טעות.. אבל למדתי הרבה ממך.. חבל שסתם נשבעת שלא תפגע..


לורן