אילן...

יושבת בכיתה אך ראשי לא שם,


הוא מפליג למרחקים או עף לעננים...


מוצאת את עצמי במקומות רחוקים,


חושבת עליך ועלי בזמנים טובים


חושבת על בית,שקט,שלווה ו2 ילדים.


שני ילדים שדומים לך שני ילדים שמשקפים את דמותך...


וכולי שמחה ,חיוך עצום מסתרע על פניי...


אך פתאום אני שומעת קול מוכר שקורא לי ,


ימית,ימית בוקר...


אני פוקחת את עניי ורואה את מורתי מביטה אליי בעניים מפחידות..


התעוררתי,הבנתי שהכל חלום,


שאולי לעולם לא יהיו לנו זמנים טובים ...


ושאולי בכלל לא ניהיה ביחד לעולמים...