הבכי האחרון

עכשיו זה הבכי האחרון שלי בגללך..לפחות כך אני מקווה!

לפני שעתיים בערך..התכתבנו.. אמרתי לך מה אני מרגישה, משהו שאתה ידעת אותו במשך
שנתיים וחצי כמעט.. אבל בחרת להתעלם ממנו.

עכשיו הכל יצא.. מה שהגבת לי הפתיע אותי אני מוכרחה להודות. אני ידעתי שאתה לא
מעוניין בקשר רציני..אבל אני הייתי אובססיבית לגביך. ופחדתי לנסות להוציא אותך
מהראש שלי. אבל עכשיו..אחרי שקראתי מה אתה מרגיש הבנתי, הבנתי שאין עוד טעם להמשיך
להילחם עליך. אני פשוט צריכה לצאת מהאובססיה המטורפת שלי לגביך.. וזה יהיה לי קשה.
זה יהיה לי קשה מפני שאתה בכיתה שלי,זה יהיה לי קשה מפני שאתה הידיד הכי טוב שלי!

זה יהיה לי קשה מפני שאתה הידיד שלי שאני יודעת שהכי אכפת לו ממני. אבל בעצם אם כל
כך אכפת לך ממני? למה אתה גורם לי לסבל כל כך רב? אני יודעת שאתה לא מתכוון לפגוע,
וכל מה שאתה אומר אתה חושב שזה לטובה, ואולי אני בסוף אבין שזה באמת לטובה. אבל
בנתיים אני רק סובלת. אני סובלת כשאני רואה אותך עם מישהי אחרת.. מסתובב ככה
בשכבה.. בקושי אומר לי מילה. כשאתה איתי אז הכל כאילו מושלם. אפילו שאנחנו לא
ביחד.. יש לי מין הרגשה של שלמות. כשאני רואה אותך עם מישהי אחרת אני מרגישה שבורה,
שבורה מבפנים, וגם מבחוץ! ואז אתה בא ושואל מה קרה? ואני אומרת לך שאני לא מרגישה
טוב.. ואתה לא קולט??!!!!

אתה לא קולט שזה בגללך??? אתה לא עד כדי כך מפגר! זה לא כל כך קשה לקלוט למה אני
ככה...

אבל זהו.. עכשיו אחרי שהכל כבר יצא והסיפור בינינו נגמר

אני מקווה שאני לא אבכה בגללך יותר בכי מר.