אהובי..

לא יודעת למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך..
אני רואה אותך, אני מתמלאת ברגשות כלפייך..אני לא מסוגלת לשכוח אותך..אני רוצה לשנוא אותך!! אבל אני פשוט לא מסוגלת..אני זוכרת מה היה ביום האחרון של הלימודים כשרבנו..כידידים, רבנו מריבה כזאת, אף פעם לא הייתה לי אם ידיד..ומאז עברו כבר 4 וחצי חודשיים שאנחנו לא מדברים ואני לא יכולה לסבול את זה..בחודשיים הראשונים לא הצלחתי להפסיק לחשוב עלייך..היית כל כך חסר לי..אני אוהבת אותך כ"כ!! נדמה לי שתמיד מאז שהכרתי אותך בכיתה ז' פשוט לא הצלחתי להפסיק לחשוב עלייך, פשוט התאהבתי בך..משהו בך משך אותי..אני עדיין לא הצלחתי להבין מה זה היה..תמיד קנאתי במי שהיה קרוב אלייך..רציתי להתקרב..בסוף הצלחתי להכיר אותך..אמרו לי שתמיד לא סבלת אותי..אבל אני יודעת שזה לא נכון הרגשתי בשיחות שלנו שזה לא נכון!! אמרת לי שהם אומרים שטויות..ומאז המריבה הגדולה שהייתה לנו..אמרת לי שאני כבר לא חלק מהחיים שלך..אני לא יודעת מה לעשות..אני יודעת שלא תקרא את זה יותר בחיים..זה למה אני רושמת את זה..אני לא יודעת מה לעשות ואולי חבל שאני לא אומרת לך את זה..אבל אתה בחיים לא תדע מה אני מרגישה..אני נפגעתי ממך מספיק..כל המסכה שאני עושה כאילו לא איכפת לי ממך ושחכתי אותך זה כ"כ לא נכון..זה פשוט לא נכון..

אני אוהבת אותך לנצח..