פעם אחרונה... לך.. ממני

אהובי...


זאת הפעם האחרונה שאני יכתוב לך, או יבכה, או אהיה עצובה או אזכר בך...


אני שומעת את השיר שהיה ברקע באותו היום שכתבתי לך את ההודעה האחרונה שסיימה את האהבה והקשר שלנו... והיית כל כך משמעותי.. ואתה עדיין כך.


אתה הולך ונשכח אהובי, ואתה הולך ונעלם מהלב ומהראש, והזכרונות כבר לא טריים, והנשיקות כבר לא מטפסות על צווארי... אהבתי אותך, באמת שכן, ורק אם הייתי נותנת גם לך לאהוב אותי... היום לא הייתי כותבת את זה, ועכשיו הייתי נמצאת בזרועותייך.


למדתי המון על עצמי בזכותך ובאמת שהענקת לי המון ביטחון וחום... אך עם זאת גם פחד... העיניים כבר התייבשו יפה שלי... הלב עדיין עוד דופק כשהוא רואה אותך ומרגיש אותך, אבל אהובי... לא לעוד הרבה זמן, מאמי אני שוכחת! מאמי אני ממשיכה הלאה, ובכל פעם שאני מסתובבת אחורה, אני לא מוצאת אותך! אני לא מוצאת את הידיין שלך סובבות סביבי ועוטפות אותי, תחזור! בבקשה, אבל מהר לפני שאני ממשיכה, כי אני סיימתי, עוד מעט סיימתי לחכות ולקוות, שתבוא ותצבוט אותי, שאני אתעורר ואמצע אותך לידי... ובכל בוקר... אתה לא פה.


הזמן עובר אהובי... וכבר חודשיים אנחנו לא ביחד, אמנם אנחנו אוהבים לפעמים אבל זה שונה... ויש עוד... יש אחרים שהם לא אתה אהובי... הם שונים, הם לא אתה!                           


   אהובי... אני פשוט מבינה שאתה לא כאן... והדבר היפה שיש לנו... שהיה לנו, הולך... נעלם... ומת!                                                                                           ומה שיותר כואב וכל כך עצוב... שהכל, איפה שאני נמצאת עכשיו, המצב הזה שהגענו אליו... פשוט קרה באשמתי!


אני כבר לא בוכה... ואני כבר בקושי מחכה להודעה שלך או לטלפון שלך...ולא אני לא שמחה... כי אתה פשוט הופך להיות זיכרון יפה... וזה אפילו יותר כואב מזה שאתה לא פה


שלך...