האהבה שהייתה, נהרסה ולא תחזור לעולם!!! והכל בגללך, ילדה.

--------------------------------------

האהבה שהייתה, נהרסה ולא תחזור לעולם.

--------------------------------------

את הבטת בי בשתיקה, אבל שתי עינייך אמרו לי הכל,

גופי התלמלא בתשוקה, אך לגעת בך לא יכול.

עמדתי מולך כמו מסוחרר, ושוב שוחק בי משחק מסוכן,

חוקים של אסור ומותר, ואיך הגעתי עד כאן!!!

את הבטת בי בשתיקה, פנייך מלאך שנולד לאהוב,

אמרתי לך שלום בנשיקה, אך לא יכלתי לעזוב.

את כל הטוב שבחיים, הייתי אוסף בשבילך לו ניתן,

זכרי את אותם רגעים, ואיך שעצרנו ת'זמן!!!

הבטחת שהכל יסתדר, ולא רצית לוותר,

אמרת שהלילה נוצר בשבילנו.

הבטחת שהכל יסתדר, שאין לך מישהו אחר,

לחשת לי לא פעם בסוד, שיש לנו טעם של עוד.



זה השיר שכתבתי לך... אני זוכר שבאת לראות אצלי סרט עם החברות שלך.. חיכיתי לסוף הסרט כדי לבוא אלייך ולהגיד לך שאני אוהב אותך. רציתי להוציא את זה ממני אבל הסרט נגמר ואת ישר קמת והלכת כי ההורים של חברה שלך באו לקחת אותכן. לא התייאשתי, הלכתי ללוות אותך כמו גבר, קראתי לך עם היד: "בואי". את עשית לי שלום: לא הבנת או שאולי לא רצית להבין... עשיתי לך עוד פעם: בואי. ואז באת... שמחתי.. אמרתי לך שיש לי משהו להגיד לך ואמרתי לך שאני אוהב אותך... את הסתכלת עליי ולא זזת... העולם שלך נתקע באותו רגע. כולם מחכים רק לך: האוטו שמחכה כבר לנסוע, ואני בשביל תשובה ממך: גם אני או אני אוהבת אותך בתור ידיד טוב מאוד. וזהו, הייתי מבין אבל את נתקעת עם הפנים שלך... לא האמנת למה ששמעת. למה? אי אפשר לאהוב אותך? אז אחרי חצי דקה שהמבט שלך תקוע עליי (היית בעולם אחר), אמרתי לך שמחכים לך.. ואז את רצת לאוטו... יום אחרי, כתבתי לך את השיר הזה....



אמרת לי שגם את אוהבת אותי ושהשיר ממש יפה..

אמרת לי שגם את אוהבת אותי, היינו ביחד שבוע ואז נפרדנו... בגללך. למה רצית להתנסות בנשיקה צרפתית דווקא עם חברה שלך?? למה? ולמה כשאנחנו חברים? למה את הולכת איתה מחובקת שכל העולם יראה ויידע? מה יחשבו עליי? האמת שלא אכפת לי ובגלל זה נפרדתי... סיבה אחת לא טובה וצריך עוד סיבה.. אמרת לי שאת לא בתולה וזה בכלל לא עניין אותי.. החיים שלך.. העיקר שאת לא שרלילה ששוכבת עם כל אחד. אבל הסיבה השנייה היא: מה זאת אומרת שאת רוצה מישהו שיהיה האחד שלך? מה זה??? אמרת לי: אני רוצה את האחד שלי שיידע שגם אני האחת שלו וזה עד החתונה. שאלתי אותך: איך אפשר לדעת שזה עד לחתונה? אני אהיה חבר שלך ונראה כבר לאן זה ימשיך. "אז זה רק מראה לי שאתה לא האחד שלי" אמרת לי בעצב..

"אולי אני כן, אבל אני לא יכול להתחייב על כלום" השבתי לך והייתי עצוב, חזרתי הביתה באחת מהריצות המהירות שלי ולא הבנתי מה עבר עלייך. למה פגעת בי? למה התנשקת עם חברה שלך ועוד במיוחד כשאנחנו ביחד? למה לא אמרת לי את זה מהתחלה? חשבת שאני אתאהב בך ולא יוכל להיפרד ממך? טעית. אהבה קודמת לכל אבל היא צריכה להיות הדדית... לא דיברנו 4 ימים ואז חזרנו להיות הידידים הכי טובים.. ואז אחרי 3 חודשים, הגיע החופש הגדול שלא שמרנו בו על קשר...

אבל עכשיו (חצי שנה אחרי), אנחנו לא ביחד.. אני רוצה להגיד לך שבזכותך כל עולמי זרח, וכל דבר שיש בעולם פרח.. אהבתי אותך מאוד אבל מה לעשות? כנראה שלא רצית שנהיה ביחד... אני יודע שאין סיכוי שתקראי את המכתב הזה אבל גם לא הייתי רוצה כי כל מה שהבנתי בקשר לאהבה אצלך, אף אחד לא יכול לשנות.

אפילו לא את, ילדה (ודגש על הילדה), שפעם אהבתי.. חשבתי שנהיה ביחד והאהבה תפרח. כנראה שלא רצית. התחמקת עם ה-3 תירוצים האלה שלך... אחרי ששמעתי את שני התירוצים האחרים, הבנתי שאני בכלל לא מכיר אותך. חשבתי שכן כי היינו ידידים ממש טובים אבל גם לי מותר לטעות... הטעות הראשונה שלי הייתה שאהבתי אותך (בלי לפגוע או משהו אבל זה לא היה צריך לקרות כי היינו ידידים ממש טובים) והטעות השנייה הייתה שחשבתי שאני מכיר אותך טוב מאוד. עכשיו, כשהכל נהרס, בגללך ילדה, שנינו עצובים ורוצים שהכל יחזור למה שהיה: שנהיה ידידים טובים כמו שהיינו... אבל לבינתיים כל אחד מחכה שהשני יתקרב... עוד טעות שלי, וגם שלך... אבל אני לא יכול להתקרב אלייך ולהגיד לך סליחה.. לא בגללי רבנו... רבנו בגלל שלא שמרנו על קשר (שנינו לא שמרנו, לא רק אני!!!). מה שהבנתי בהתחלה, לך לקחו 4 חודשים להבין אחרי שלא דיברנו ב-4 חודשים האלה... העיקר שבסוף הבנת שטעית והתחלת להתקרב אליי בחודש האחרון כדי שאני אסלח ונהינו סתם ידידים (דגש על הסתם).. אבל יש לי רק שאלה אחת לשאול אותך...

למה???? למה??? ולמה?? למה את חוזרת אליי לחיים עוד פעם? למה את לא מבקשת סליחה על זה שניתקת את הקשר והשווית אותי לכל מיני דברים, רק לא לידיד... אמרת לי שאני לא יודע להיות ידיד... אני יכול ללמד הרבה מהאנשים בעולם מה זה ידיד. לא דיברנו בחופש הגדול? אז מה? בגלל זה לנתק את הקשר ולכעוס?

אני מחכה לסליחה... נהיה ידידים טובים אבל ידידים טובים מאוד (כמו שהיה), נהיה רק אם אני אשמע מילה אחת ממך: "סליחה". מילה אחת שווה יותר מאלף מילים... אני לא צריך שתסבירי לי למה כעסת.. אולי חשבת שמצאת ידיד חדש טוב מאוד שיותר טוב ממני. אבל בינינו, שנינו יודעים שאף אחד לא יכול להחליף אותי ויהיה ידיד יותר טוב ממה שאני הייתי. בינינו שוב, יש לי כבר ידידה חדשה (כבר חצי שנה) ממש טובה.. אפילו שתיים... הן עזרו לי מאוד!! אני לא משווה אותן אלייך ולא כלום. אני לא אומר שאת לא יודעת להיות ידידה, אני רק אומר שצריך לקחת את הכל בקלות. דרך אגב, לא דיברתי עם אחת מהן במשך חודש... כעסתי עליה? הפסקתי את הידידות? מה פתאום... זה בחיים לא יקרה ואמרתי לה.. אני מקווה שגם עם השנייה זה לא יקרה אבל עכשיו הכל מתחיל להסתבך קצת... בצד שלה לפחות ועוד מעט גם בצד שלי... אבל אני לא אכעס עליה בחיים.. היא חושבת שיש לה סיבה ואני לא מסכים איתה... היא פשוט ילדה עצובה.. חשבתי שאיתי היא תשמח אבל טעיתי... בקיצור, ילדה, תבואי לבקש סליחה!!!