היית בשבילי הכל

לשגיתוש


היית בשבילי השמש היית בשבילי הכוכבים היית בשבילי הדמעה הבודדה שנוטפת על לחיי היית בשבילי שמיים פעם כחולים ופעם מעוננים היית בשבילי אויר לנשימה היית בשבילי חיווך מקסים היית בשבילי הכל ידעתי בתוך ליבי שאת האחת המיוחדת בשבילי בכול יום הייתי מביט בפנייך ורואה איך אנו מפליגים עם אהבתנו המופלאה בים כחול ומדהים אהבתי לאהוב אותך אהבתי לשנוא אותך אין יום שליבי אינו שלך אין יום שאני קם בו בבוקר ולא חושב עלייך הנסיכה שלי נתת לי תקווה לחיים טובים וורודים נתת לי אושר כו טהור ועילאי אך את הנעשה אין להשיב וכנראה שאני ואת לא נועדנו להשלים אחד את השניה אני יושב בחדרי מסתגר וחושב איך להמשיך איך להעלים את רחשי הלב הגואים בי ועולים ניסיתי כבר הכל אבל אותך אני לא מצליח להשאיר מאחור לא מצליח לשכוח את הטוב את התוקפה הנפלאה שעברנו יחד את הבדיחות החיבוקים החמים שיכלו לחמם חדר ביום חורפי קר ובעיקר את האהבה הענקית שרחשתי לך


אני מקווה שיום אחד תקראי את המכתב הזה ורק תנסי לשער מה עובר בליבי וכמה אהבתי אותך אני יודע שזה תמיד מה שאומרים אחרי שנפרדים אבל היה לנו משהו כו תמים כה מתוק כמו תינוק שזה רק עכשיו נולד ועדין לא התחיל את חיו כל יום בלעדייך אני מנסה להתגבר מנסה לשכוח לשים אותך מאחור בתוך הארגז של ליבי אוהב כל כך


עמית