במבט אחד שלך כבר יודעת את הכל/עדי...

במבט אחד קטן אני כבר יודעת את הכל,

מה שלהגיד אתה פשוט לא יכול,

בשתיקה אחת דמומה אני כבר מבינה,

אולי את מה שלהבין אני הרבה זמן כבר לא רוצה...

את הרמיזות הקטנות שלך אני הבנתי אני לא טיפשה,

רואה עכשיו את העתיד שלי ושלך...

האומנם?! האמת שלנו אין כלל עתיד...

אתה אותי בקלות מוכן לאבד, להפסיד...

זה מה שאתה רוצה רק לא נעים לך להגיד,

לי ולך אין אותו רגש אחיד,

שכחת אותי אך אני לא אותך,

בנרות אני מחפשת אהבתך...

לא מוצאת, אין כלום בליבך,

לא רוצה להיפתח מנותק לעולמך...

רוצה להמשיך את חיי,

אך איך אני יכולה כשאתה לא בזרועותיי?!

רוצה לחייך אך זה קשה משום מה,

ביני לבינך הכל השתנה...

כבר שכחתי את משמעות השמחה...

אך אתה כבר לא צריך להגן על עצמך...

זו לא אשמתך!!!!!!!!!

פשוט הייתי צריכה להבין שלא יהיה שום דבר ביני לבינך...

אני הטיפשה, זו אשמתי...

הרי, איך בכלל אפשר לאהוב אותי?!

העובדה שהלכת, שהתרחקת, שאתה כבר לא לידי...

החור אצלי בלב כי אתה כבר לא לצידי,

מראה כמה היית חשוב בעולמי...

וגם מראה, כמה אתה חסר לי...

לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך,

לא יכולה להפסיק לחלום עלייך...

רק רוצה אותך!!! כל כך רוצה!!!

רוצה, אבל לעשות עם זה משהו אני לא יכולה...

זה לא יעזור לי, זה הכל תלוי בך,

וכל עוד זה ככה, תלוי בך, אז זה הכל חלום...אשלייה...

החיוכים הקלושים, המשפטים האדישים, הנימוסיים, המיותרים...

כל זה מסביר לי עד כמה הכל השתנה, עד כמה סיכויי להיות איתך קטנים כל שנייה...

בליבי הכל מעורבב, הרגשות...שמחה, כאב, צחוק, בכי, אכזבה...

והכל בגללך!!!

רגע אוהבת רגע שונאת, רגע קרוב ואז מתרחק אתה פתאום מתחרט...

לא שם לב אפילו שזה מה שאתה עושה, אבל אין לי מה לעשות, לך אם זה מה שאתה רוצה!!!

קשה לי לוותר עלייך, אבל אין לי ברירה...

אין לי זכות להשאיר אותך בניגוד לרצונך!!!!

הייתי עיוורת, הייתי טיפשה, לא ראיתי שאתה מנסה לברוח ודרכך חסומה,

שאני פשוט לא נותנת לך, חנקתי אותך...

מצטערת, לא ראיתי שזה מה שאני עושה...

אבל ידעתי שאני יתגעגע, רציתי אותך, מאוהבת בך...

תבין, אל תכעס, תיפתח אליי...כמו פעם, אל תיסגר...לליבי תתחבר!!!

אני יודעת שאני אנוכית, אבל אני לפחות לא פוגעת...

אתה קובע את גבולותייך ואני מנסה לקבוע גבולותיי...

אך אתה מנסה לראות מהן, ומוצא שאין כאלו...כי אני יעשה הכל כדי שתישאר בחיי...

אולי זה נשמע עצוב, אולי אפילו קצת פאתטי...אולי זה נראה אובססיה...

אבל לא, זה שילוב של הכל, בנוסף לחיבה, לגעגועים...ולבסוף הכל יחד יוצר...אהבה!!!!







נופלת לתוך תהום עמוקה...

אך אתה שם לצידי, מחזיק אותי אוחז בידי, לא עוזב אותי...

מבטיח שתישאר שלעולם לא תעזוב, שאם אני הולגת אתה הולך איתי...

שעולמך זה עולמי...

שיחד אנחנו בלתי מנוצחים...

ואני להאמין כל כך רוצה, ויודעת שאני יאמין כי אני לא יכולה לעזוב אותך...

במיוחד לא כרגע, שאתה כל כך מתוק, מושלם, עם החיוך שמצד אחד בונה את עושרי אך מצד שני הורס אותי בשנייה...

ואני כרגע כל כך פגיעה, אבל אוהבת, עלייך לסמוך מוכנה..

ובאותה שנייה שאני אומרת "כן, אני אוהבת..."

אתה עוזב..מתרחק...עומד מולי בדממה...

מושיטה יד לעזרה...רוצה שתבוא שלא תברח, שתגיד משהו, מילה...

אתה עומד שם, ללא תנודה, ללא תנועה...

פשוט לא זז...

ממש לא אכפת לך!!!

כאילו צוחק עליי, מאוכזב ממני משום מה...

עומד בצד, ומסתכל, ואת כאבי אתה שוב כובל...

הדמעות את עיניי מציפות, חושבת "שוב?! זה לא יכול להיות!!!"

אבל זה יכול להיות, ככה זה בדיוק...

אתה שוב פוגע, ואין לי ברירה שוב לסלוח לך...

אתה מנצל ת'עובדה שאני אוהבת אותך!!!!