את כן את אני יודע שאת רואה את המכתב הזה אז תסתכלי טוב ..

כשהכרתי אותך ראיתי בך סתם אחת עוד אחת שאני סתם רוצה לנצל ולזרוק אבל לא נתת לי הרגשתי חוסר סיפוק רציתי בך יותר ויותר אבל לא היה אכפת לך ראית בי ידיד אמרת שאני מסכרן אותך לא עינינתי אותך ..


ניסית להתכרב אליי אבל אני דחיתי אותך איימתי עליך  אמרתי שאנחנו ניתרחק אם לא אכיעה למטרה שלי וכשאמרתי את זה הכל התפוצץ את לקחת את עצמך ופשוט קמת והלכת אפילו לא הסתכלת לאחור ראיתי את הלב שלך נפגע באותו רגע ואני שבחים לא אהבתי לא הבנתי מזו ההרגשה הרעה הזאת בבטן שכולה מתקווצת ..


ניסיתי לקרוא לך אבל לא הסתובבת אפילו הרגשתי שאני לא יכול לסבול את הכעבים המוזרים האלה בבטן שלי רציתי בך כל גופי חשק בך שתבואי ותחבקי אותי כדי שיעבור הכעב כמו תינוק שמקבל מקה ורץ לאמו ...


אבל לא הסתובת פשוט צעדת ישר אם ראש מורם והסתכלת קדימה ואני נשארתי שם יושב ובוהה בך בתקווה שתחזרי ותביני שאני לא התכוונתי לכל מה שאמרת אבל זה לא היה אכפת לך ואת יודעת מה את צודקת לא ידעתי לא הבנתי כמה את שונה לא חשבתי ולא הרגשתי שום רגש משונה עד אותו רגע שהלכת ..


כשניסיתי לדבר איתך יום למחורת את זוכרת את פשוט ענית בכן ולא שמעתי אותך ואת קולך הוא היה חנוק מדמעות תפסת את עצמך אמרת לי "עזוב זה כבר לא משנה ולא מעניין וזה בכלל לא רלוונטי יותר אתה שרוף אצלי" וניתקת את הטלפון באותו רגע חזרה ההרגשה המשונה והכועבת בבטן ..


הבנתי שבנאדם לא מעריך משהו עד שהוא מפסיד אותו כמו שאני הפסדתי אותך אני מצטער